אנשים זקנים, בעיקר חולי דימנציה, זקנים נתפסים לא פעם כמסכנים וחלשים, ככאלו שאין להתחשב בדעתם. פעמים רבות ננקטות פעולות פיקוח ובקרה על פעילותם כאשר ההחלטות מתקבלות מבלי לשתף את האדם, תוך הפעלת לחץ או הצגת המידע באופן חלקי. האם זהו פיקוח לשם הגנה, או שלילת זכויות מזיקה?

החל מאיזה גיל יש להטיל על הנהג בדיקות רפואיות, ובאיזו תדירות? האם בדיקות רפואיות החל מגיל 70 יוצרות את האיזון הנכון בין האינטרס של הנהגים הזקנים לבין האינטרס הציבורי?

מה השפעתן של ידועניות העוברות טיפולי אנטי אייג’ינג על תפיסת הזיקנה בחברה? האם יש לעודד מודל יופי זה או להתנגד לו?

השפה יצרה ביטויים עוקפים למונחים “זקן” ו”זקנה”, כגון “אזרח ותיק”, “גיל הזהב”, “הגיל השלישי” ועוד.
לא רק החברה נמנעת פעמים רבות מן השימוש במונח “זקן”: זקנים רבים הפנימו את הקונוטציות השליליות של המונח ומעדיפים שלא יכנו אותם כך.

האם יש להתנגד לשימוש במילה “זקן” ולנקוט בפעולות הסברה שיביאו להגברת השימוש בביטויים חליפיים?