למרות שהמילים הזדקנות וזקנה הם מאותו שורש, אלה הם דברים שונים.

הזדקנות הוא תהליך טבעי שרק עתה  לנוכח העלייה הדרמטית בתוחלת החיים אנחנו מתחילים לגלות את האיכויות המיוחדות  המאפיינות אותו. 'זקנה' הוא קונסטרוקציה חברתית שאנו מכילים אותה בטעות על עשרים השנים ויותר שכבר היום אנחנו צפויים לחיות מעבר לגיל היציאה לפנסיה ולי נראה יותר שהוא מושג שמתאים יותר לתיאור השלב הסופי בחיים שיורם מערבי  כמו הרבה חוקרי זקנה לפניו , אפיינו אותו  בתופעת ה'שבריריות'.

אני מודעת לעובדה שהזיקנה כהגדרה היא מבורכת וחשובה. אך חשוב לי להביא מהשטח את העובדה שהזקנים/קשישים שאני עובדת אתם לא אוהבים שכך הם נקראים.

איני רואה בכך חוסר הכרה בגילם או התחמקות מהזיקנה אלא כדרך לתת כבוד לאנשים שלא רוצים שיוגדרו בטייטל שמגדיר אותם עפ"י גילם הכרונולוגי. באותה מידה אף אדם לא היה רוצה להיות מוגדר עפ"י פרמטרים צרים כגון ססטוס זוגי, הכנסה, משקל וכיוב'.

יש לנו אזרחים ותיקים וחלקם באמת זקנים, חלקם קשישים אבל כולם, קודם כל, בני אדם.
הכותבת- יעל מני, מנהלת מרכז קהילתי מיטשל לאזרחים ותיקים של עמותת רעות בת"א.

אני חושבת שצריך להשתמש במילה זיקנה, ולא לפחד ממנה, כי כמו בתחומים אחרים, לא מהמילה אנחנו פוחדים, אלא מהתופעה. וכאשר מכבסים את המילה, כולל גיל התבונה, אנחנו אומרים, כן זה מפחיד. את זה צריך לשנות, את היחס, את התודעה, ולא את המילה. במקום אנטי-אייג׳ינג: פרו-אייג׳ינג

אני מודע ומבין את הרתיעה מהמילה "זקן" ואת העובדה שרבים מהזקנים עצמם נרתעים ממנה.
ועדיין, אני מזהה במילה הזו ערך רב, ראשוניות, ומטען רגשי ומטען שפת המקור
ועל כן אני חושב שיש להקפיד על השימוש בה תוך הסבר ערכה, תוך הבנה ורגישות לפגיעתה בחלק מהאנשים,
אבל תוך נחישות לשנות את השיח ואיתו את הגישה לזקן, לזיקנה.

כך, לאט, בעבודה איטית אך עיקשת תחזור המילה "זקן" למשמעותה המקורית ויחד איתה יחזרו גם הזקנות והזקנים למעמדם המקורי.
לו יהי 🌸

חשוב להבדיל בין המונח "הזדקנות" לבין המונח "זקן". אני מציע לאמץ את הגישה של מריאן רבינוביץ לפיה אין להגדיר את גילו של אדם עפ"י הגיל הכרונולוגי דווקא. אדם אחד יכול להיות זקן כבר בגיל 65, ואילו אדם אחר יכול להיות זקן רק בגיל 90. הדבר תלוי במצבו הביולוגי של האדם הספציפי, במצבו הקוגניטיבי, במראהו החיצוני ועוד.

אני אישית מגדיר את עצמי כאדם מזדקן, אבל לא כזקן".

אני מעדיף את השימוש במילה "זקן" על פני האלטרנטיבות-  כגון "ישיש, "קשיש", "הגיל השלישי" וכן הלאה- שהן לדעתי גרועות הרבה יותר.

המונח "הגיל השלישי" מצחיק אותי מכיוון שלא ברור לי מתי מתחיל הגיל השלישי, מתי הוא מסתיים, מתי מתחיל הגיל הרביעי וכו'. המונחים הללו אינם מוגדרים היטב, ולדעתי הם חסרי משמעות.

מאחר ויש התלבטות בין המונחים השונים, מוטב לחזור למונח "זקן" המקובל במסורת.

קטע הוידאו מתוך הדיון בכינוי הזיקנה

היא לא תצא משימוש בכלל. אם תפיסת הזיקנה כולה לא תשתנה, ולא משנה באיזו מכבסת מילים תשתמש במקומה, המילה זקן תהפוך לקללה, בדיוק התהליך שקורה היום. אין מה להכריח אנשים להיקרא זקנים אם הם ממש לא רוצים בכך (הזקנים בעיקר), אבל גם אין טעם בלנסות להתחמק מההתמודדות עם התפיסה החברתית של הזקן ושל זקנתו.

… יש לי עניין להפסיק להדיר זקנים מהחברה, כולל את השימוש במילה הזו. זה עניין של חינוך ושל שינוי תפיסת עולם.

לאחרונה התוודעתי לשמחתי שנוספה תקופה לחיים- גיל התבונה.

גיל התבונה הוא גיל חדש, שכן בעבר אנשים נפטרו יותר צעירים, והוא מעלה שאלות מעניינות על הגיל ועל מי אני בתוך הגיל הזה.

עינת פורת עמוס כתבה על גיל התבונה בספרה
לא 'זיקנה' אלא 'תקופת התבונה' (מתוך טור בYNET)