Login
In order to get your User name and Password
Register here

Synopsis

הארכת חיים

הארכת חיים

כל יום הוא חשוב ומשמעותי ועדיף על פני האלטרנטיבה של לא לחיות. (הרב רייזנר). כל רגע עם המשפחה הוא יקר מפז, ויש לשקוד ולהאריך חיים של כל מטופל אפילו בכמה ימים, ולראות בכך הצלחה. זאת בין השאר משום שחיינו ניתנו לנו כפיקדון, כמתנה וכזכות מאת האלוהים ואל לנו לקבוע מתי לקצרם (פרופ רוזין).

בנוסף, הלחץ שעלול לחוש המטופל כדי לא להיות לנטל על משפחתו ועל מערכת הבריאות עלול להביא לקבלת החלטות שאינן מממשות את רצונו האמיתי (הרב שרלו). זהו תפקיד המשפחה לעודד את המטופל כל הדרך ולסייע לו לעמוד בקושי ובייסורים על מנת לא לוותר על הסיכוי להחלמה (סורקין וחב’), קלוש ככל שיהיה.

איכות החיים

איכות החיים

החיים חסרי משמעות כשלעצמם, ואם הם מלאים בסבל, לעתים הוא מרוקן אותם מתוכן ויוצר מציאות של כאב בלבד, שהמטופל חייב להתעורר אליה בכל בוקר מחדש (מלכה פיוטרקובסקי).

זכותו של אדם להשתמש באוטונומיה שלו מתוך ההיכרות עם עצמו ועם יכולותיו, והיכרות עם המציאות כפי שהיא הכוללת לעתים סיכויים קלושים ותקווה חסרת שחר של בני משפחה ומטפלים (ההסתדרות הרפואית). הבחירה שלא להסכים לכל התערבות רפואית אינה וויתור על החיים. היא שליטה בהם, היא בחירה. היא חיים קצרים, אך בכבוד (טובה פולק ז”ל).

sources

Summary

כאשר מקבל אדם בשורה מרה הנוגעת למצבו הבריאותי, לא רק עולמו שלו מתהפך עליו. מיד הוא מוצא עצמו מוקף בבני משפחה מרוגשים ובצוות רפואי נרחב, ומוצף במושגים חדשים, נתונים סטטיסטיים ותכניות טיפול (ההסתדרות הרפואית). ברגע אחד מושג הזמן משתנה, והמטופל מוצא את עצמו בניסיון דחוק להתמודד עם השאלה שכולנו מייחלים שלא להידרש לה לעולם. באיזה מחיר אני מוכן להרוויח עוד זמן? והאם יש לי הזכות לבקש להפסיק טיפולים קשים שגורמים סבל (הרב שרלו)? האם אי הסכמה לכל סוג של טיפול משמעותה לוותר? אולי דווקא המשמעות היא שליטה? יכולת בחירה (“שובר שורות”)? זו סוגיה שבמרכזה אוטונומיה והזכות של מטופל על גופו, על חייו ומותו. וגם שאלה מוסרית אשר נוגעת בין השאר לסביבה הקרובה, ולסיכון לעומת סיכוי

The Edited Issue

  • Editor

    סוגיית איכות או אורך חיים מקפלת בתוכה מספר שאלות. ביניהן, כמה סבל יכול אדם לשאת על מנת להחזיק בסיכוי קלוש להישאר… סוגיית איכות או אורך חיים מקפלת בתוכה מספר שאלות. ביניהן, כמה סבל יכול אדם לשאת על מנת להחזיק בסיכוי קלוש להישאר בחיים או להאריך אותם במספר ימים? מה משקל דעת המשפחה ורמת התמיכה, והאם יש לה השפעה על הסיכויים להחלמה? והאם יש לערב שיקולים של הקצאת משאבי בריאות במקרים כאלה? במצב של מחלות סופניות עם פרוגנוזות עגומות, התומכים בגישת "אורך החיים" יטענו שלכל יום על פני האדמה ערך שלא יסולא בפז, לכל רגע נוסף עם המשפחה (פרופ' רוזין), ולכן על המשפחה לעודד ולתמוך להמשיך הלאה. אדם צריך להמשיך להילחם על מנת להראות לקרובים לו שהוא לא מוותר עליהם (ראו כאן). מנגד, התומכים בגישת "איכות החיים" מציבים סיכון מול סיכוי. הסיכון הוא אובדן של מעט הזמן שנותר לחולה למציאות של ייסורים ומכאובים, רופאים וטיפולים, במקום להיות עם משפחתו. אולי כאשר מדובר במחלות חשוכות מרפא אפשר לעמוד מול המציאות והאלוהים ולומר די. (מלכה פיוטרקובסקי) אולי זהו לא וויתור, אלא דווקא לקיחת השליטה חזרה לידי המטופל, שזה בעצם כל מה שנותר לו. (ד"ר גולדוין)  מה עמדתכם בסוגיה קשה זו? (צפיה בדעה במקור)
  • michael barmatz

    עמדות מרכזיות עמדות מרכזיות (צפיה בדעה במקור)
  • Editor

    סבל רב- הכאב, הדיכאון ואי הנוחות שיכולים להתלוות לטיפולים אגרסיביים בבית חולים הם משמעותיים במיוחד בסוף החיים. הסיכוי נמוך ממילא,… סבל רב- הכאב, הדיכאון ואי הנוחות שיכולים להתלוות לטיפולים אגרסיביים בבית חולים הם משמעותיים במיוחד בסוף החיים. הסיכוי נמוך ממילא, ויש לקבל שלא תמיד שווה לעבור את מסכת הייסורים רק בשביל סיכוי קלוש להארכה של עוד ימים מספר. (הרב דורף על הגישה התלמודית)  זמן משמעותי- מעט הזמן  שנותר לקראת סוף החיים צריך להיות מוקדש להגשמת חלומות, לפרידה מלב אל לב מבני משפחה וחברים ומניצול הזמן בעשיית הדברים שהכי אוהבים. זוהי המשמעות של 'איכות חיים', ופעמים רבות היא חשובה יותר מרק 'לשרוד' לעוד כמה שנים. אם מקדישים את הזמן הזה להתערבויות רפואיות רחבות טווח האדם עלול לאבד גם את הזמן שאמור להיות מוקדש לפרידה ולסידור 'עניינים אחרונים' מפאת הרגשתו הרעה (ראו עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל) בחירה רציונלית ואוטונומיה- האדם מכיר את עצמו כמו שאף אחד לא יכול, הוא מודע לכוחותיו ולחולשותיו, ויודע טוב מכל אחד אחר כיצד נכון יהיה לו לחיות את חייו (ד"ר גולדוין)גישה שלא שמה את העדפות המטופל במרכז היא פטרנליסטית (פרופ' רוזין), ועלולה לקחת למטופל את הדבר היחיד שנשאר לו- השליטה (שגם היא מקובלת כדרך התמודדות) לחץ חברתי- כאשר מוצעות למטופל דרכים אגרסיביות לנסות ולהאריך את החיים, עלולה הסביבה והמשפחה לנסות לשכנעו להסכים להן משום שהם לא רוצים להיפרד. זאת למרות שהדבר מעל לכוחותיו ובניגוד לרצונו רק על מנת לרצות את האנשים החשובים לו מכל (הרב שרלו). בנוסף, הבחירה לסיים את החיים מציבה עובדה מוגמרת עבור המטופל והסביבה, שיכולה דווקא לסייע בהתמודדות. הקצאת משאבי בריאות- גישה תועלתנית שמציבה את האמת הכואבת על משאבים מוגבלים לנגד עינינו, ואשר לה תומכים רבים מן המצופה. כאשר הסיכויים קלושים, המשאבים הבריאותיים יכולים להיות מנוצלים טוב יותר אם יושקעו בצעירים או בריאים יותר (הרב דורף), (ההסתדרות הרפואית), (קלהאן). (צפיה בדעה במקור)

Main Sources