הגבלת האוטונומיה | עמוד דיון
Synopsis
The Discussion
התיקון ה18 לחוק האפוטרופסות מקדים תרופה למכה בכך שמציב על סדר היום היתכנות של אובדן כשירות עתידית במצבים של דמנציה.
התיקון מרחיב על השארת הוראות חתומות בדמות ייפוי כוח מתמשך לקבלת החלטות, ומציג תפקיד של “תומך בקבלת החלטות”, בהדגישו את החובה המוסרית לברר מה רצונות הזקן בכל נקודה על קשת הדמנציה (בהמשך לעקרונות החוק האנגלי).
מצד אחד, מצבים של קושי קוגניטיבי הם עתיד ממשי של רבים מאיתנו.
חשוב שתהיה למצב ולזכויות הנלוות לו התייחסות חוקית.
מצד שני, ניתן גם לראות שמתקיימת הסללה של כלל הזקנים להתכוננות לעתיד של צורך באפוטרופוס.
אולי יש מקום לשאול, האם מתלווים גם חסרונות להצגתו של הזקן כבעל עתיד של הזדקקות לתמיכה והגנה?
מה אתם חושבים?

אני חושב שלכל הזקנים באמת יש צורך עתידי באפוטרופוס. לא? אחוזי דמנציה עולים עם הגיל, וזה אומר עקרונית שאם נאריך ימים זה מתישהו יגיע. או כמעט בטוח יגיע.. בעצם אני חושב שכולנו זקוקים להגנה נקודה, כי אי אפשר לדעת מה יקר מחר ועדיף להיות בטוחים.
אז לשאלתך, אין חסרונות באפוטרופסות, מקסימום פשוט לא מוציאים אותה לפועל.. לא? מה אני מפספס?
Last Posts
גלעד ואם דעת האפוטרופוס שונה מדעתו של הזקן (לגבי פיננסיים, החלטות בריאותיות, או הכנסה של מטפל הביתה למשל) והוא מנצל את כוחו? בהנחה שלא מדובר על דמנציה מתקדמת כמובן…
אני חושב שלכל הזקנים באמת יש צורך עתידי באפוטרופוס. לא? אחוזי דמנציה עולים עם הגיל, וזה אומר עקרונית שאם נאריך ימים זה מתישהו יגיע. או כמעט בטוח יגיע.. בעצם אני חושב שכולנו זקוקים להגנה נקודה, כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר ועדיף להיות בטוחים.
אז לשאלתך, אין חסרונות באפוטרופסות, מקסימום פשוט לא מוציאים אותה לפועל.. לא? מה אני מפספס?