גיל פרישה צריך להיות אופציונאלי בגיל 62 ואחרי גיל זה כל אחת תוכל לפרוש כרצונה.

היתרון הגדול הוא שמצב זה נותן מענה גם לנשים שרוצות לצאת לפנסיה וגם לאלה שלא רוצות. הבעיה הגדולה יותר היא שהמעסיקים משתמשים בגיל הפרישה כסיבה לפיטורין. ואת החוק הזה חוק הפרישה מעבודה אותו צריך לבטל!

אנשים צריכים להשאר בעבודה כל זמן שהם רוצים. המעביד אם לא מרוצה מעובד ולא משנה גילו שיעשה תהליך של פיטורין מסודר ולא ישתמש בטיעון הכל כך גילני – גיל הפרישה- כתרוץ לסיום העסקה.

 בתור אחות, אני רואה את האחיות שמתקרבות לגיל הפרישה והקושי שלהן להמשיך ולבצע את העבודה הפיזית, במקביל נתקלתי גם בלא מעט אחיות שרוצות להמשיך אחרי גיל 62 מסיבות שונות (כלכליות, חברתיות ואישיות). האפשרות לצאת לפנסיה בגיל 62 תאפשר לנשים, שלא מסוגלות להמשיך יותר, להפסיק לעבוד לפני שיהיו נטל על המערכת, והאפשרות לתת לנשים שרוצות להמשיך לעבוד תקל על הכלכלה והמדינה.

יש הרבה נשים שכבר בגיל 60 רוצות לצאת לפנסיה כי הפרישה מתאימה

להן. יש כאלה שמדווחות לאחר היציאה לפנסיה על בריאות טובה יותר, על פעילות

פיזית מוגברת ועל סיפוק רב יותר בחיי המשפחה, ואומנם המשפחה והנכדים הם חלק לא מבוטל בחיים.

מצד שני, עבור המון נשים פרישה מצטיירת כשעמום, בדידות, תלות ותחילת

הזקנה, זאת בזמן שבו גיל 62 הוא גיל צעיר יחסית…

העבודה גורמת להרבה נשים לחוש אופטימיות וחיבור לחברה, והיא תורמת לשיפור הבריאות הפיזית והרווחה הנפשית. לפיכך אני חושבת שיש לאפשר לנשים לקבוע את גיל הפרישה המתאים להן.

לאור המצב התעסוקתי של הנשים ביחס לזה של הגברים- שכר נמוך יותר, העדר רצף תעסוקתי עקב גידול ילדים, צבירה פנסיונית נמוכה יותר, מניעת אפשרויות לקידום מקצועי- נראה לי שזה לא יהיה הוגן לקבוע גיל שרירותי שבו הן יפרשו.

העלאת גיל הפרישה עלולה לפגוע בנשים שעובדות בעבודות שוחקות וקשות פיזית, אך ייאלצו להמשיך לעבוד כדי להישאר עם הראש מעל המים מבחינה כלכלית. מתווספת לכך המציאות שבה נשים רבות בעצם עובדות כפול- גם עבודה בתשלום, וגם עבודה שאינה בתשלום- עבודת הבית והמשפחה, שבאופן היסטורי "נופלת" לרוב על האישה, גם כיום. כתוצאה מכך חלק מהנשים מגיעות לשנות השישים לחייהן מותשות, אך ללא יכולת כלכלית לעצור ולנוח.

מן הצד השני, השארה של גיל הפרישה מוקדם משל הגברים, כפי שהוא כיום, עלולה להחמיר את האפליה כלפיהן. ישנם מעסיקים שממהרים "להעזיב" נשים בגיל זה, גם אם היו רוצות להמשיך לעבוד (מסיבות אישיות, מקצועיות, כלכליות). מעבר לכך יש מעסיקים שמראש לא יעסיקו נשים מבוגרות, בשנות ה- 40 או ה- 50 לחייהן, כדי להימנע מהעסקה "קצרה" כזו. בעיה זו קיימת גם אצל גברים, אך יותר אצל נשים.

כלומר- גם בהעלאה של גיל הפרישה וגם בהשארתו כפי שהוא, יש חסרונות. בין אם בפגיעה ברווחתן של נשים ובין אם בפגיעה כלכלית/מקצועית בהן.

מתן אפשרות בחירה מהווה פשרה מוצלחת, עמק השווה. אישה שמתקרבת לגיל הפרישה תוכל לכלכל צעדיה, מבחינה אישית, בריאותית, כלכלית ומשפחתית, ולקבל את ההחלטה שהכי מתאימה לה. נראה לי שזה צעד בר ביצוע, שמתחשב הן בכלכלת המדינה וחברות הביטוח למיניהן, והן בנשים, שמהוות לעיתים עובדות מופלות בעולם העבודה ועובדות שקופות בחברה ובחייהן הפרטיים. זה המעט שאפשר לעשות עבור נשים, כדי למזער את היקף העוני שחלקן חוות בזיקנתן ואת התלות שלהן בגבר מפרנס.

העלאת גיל הפרישה הינו דבר בלתי נמנע בעולם הפנסיה החדש.

לדעתי 67 צריך להיות גיל פרישה אחיד לנשים וגברים.

היום כשתוחלת החיים עלתה והפנסיה היא כבר כמעט לכולם פנסיה צוברת אין סיבה שנשים לא יעבדו יותר ויעזרו למשק..

בנוסף לדעתי ככל שאדם ממשיך לצאת לעבודה: הוא שומר על אורח חיים מסודר, הבריאות שלו לא נפגעת, והוא פעיל יותר.