חתירה לגישה מאוזנת הממקסמת את תרומתם של אנשים מבוגרים תוך הבטחת בטיחות ויעילות המבצעים הצבאיים היא הכרחית. השתתפות בדיונים פתוחים ומושכלים בנושא זה יכולה לסייע במתן מדיניות המתייחסת לצרכים וליכולות של אנשים בשלבים שונים של החיים, ובסופו של דבר לתרום לצבא מעוגל ומכיל.
לאור אירועי המלחמה האחרונים סוגיית השירות בצה"ל בגיל מבוגר מקבלת משמעות חדשה. במהלך מתקפת הטרור המצמררת של החמאס שהותירה אזרחים חפים מפשע בהלם ובאבל, צצו סיפורי גבורה (כפי שניתן לקרוא כאן, כאן ו כאן ) של לוחמים מבוגרים; יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, היה בין המגיבים הראשונים למקום, והפגין אומץ וגבורה עצומים, קצין אחר, בשנות ה-70 לחייו הוקפץ לאוגדת עזה, נטרל אנשי חמאס וחיסל מחבלים בבסיס רעים.
אירועים אלו מהחיים האמיתיים מדגישים את הקרב הניטש האחר אודות שירות בצבא של אנשים בגיל המבוגר, כשאל מול הניסיון, הכישורים והמיומנויות, העשויים להתברר כבעלי ערך רב, עולים החששות הנוגעים למגבלות הפיזיות, הקוגניטיביות והסיכונים הפוטנציאליים הכרוכים בכך.
ההתקדמות והקדמה בתחום הבריאות והטבע המשתנה של הלוחמה, מעלות את השאלה: האם יש לאפשר לאנשים מבוגרים לשרת בצבא? אל מול הטוענים שהגיל לאור שפע הידע והמומחיות שאנשים מבוגרים מביאים לשולחן, לא צריך להוות מחסום, עולות התהיות והדאגות לגבי המגבלות הפיזיות והקוגניטיביות הפוטנציאליות שעלולות להשפיע על יעילות ובטיחות באופן כללי.
בסוגיה זו ייבחנו השיקולים בעד ונגד שילוב אנשים מבוגרים בשירות בצבא.
(כתבה: נועה בכמן)