התשובה אמורה להיגזר מתפיסת איכות החיים.
השאלה החשובה היא איזו מסגרת תוכל לספק את צרכיו המיוחדים של האדם הספציפי: צרכים חברתיים, רגשיים ופיזיים.
יש לזכור כי צרכיו של האדם משתנים במהלך החיים, ועל המסגרת המומלצת בעבורו להתאים לייחודיותו.
כשאר הזקנים גם זקנים להט”בים, מתמודדים עם פגיעות, אבדנים ושינויים במצבם הפיזיולוגי חברתי ומשפחתי. עם זאת בקרב הלהט”בים, עם הגיל מועצמים קשיים אלו ביתר שאת. אירועי החיים הייחודיים לאוכלוסייה זו, לרבות אפליה ויחס לא הולם שחוותה מצד החברה בעבר (כפי שאפשר לראות כאן) הביאו לכך שבזקנתם להט”בים רבים חשים מודרים יותר בודדים יותר וחוששים לפנות לקבלת שירותים. מכאן, נשאלת השאלה האם בתקופת חיים זו על החברה לשלבם בתוך המערכות הקיימות או שלאור צרכיהם הייחודיים יש לפתח עבור אוכלוסיית הלהט”ב שירותים ייעודיים?
(כתבה: נועה בכמן)