מיגור העוני מחייב שינוי אסטרטגי.
הוא יכול להיעשות במספר דרכים. למשל, העלאת שיעור הקצבה מעל לגובה קו העוני. או, קביעת סל צרכים שיאפשר חיים בכבוד לזקנים וכל מי שמתחת לסכום זה יזכה להשלמה.
הצעות ברוח זו עלו בתכנית האב שגובשה בועדת פלוסקוב בכנסת או בהצעת התעשיינים .
העלאת שיעור הקצבה בוצע על ידי הממשלה מספר פעמים בשנים האחרונות ועדיים כ-170,000 זקנים חיים מתחת לקו העוני. כמובן שישנן גם הצעות נדיבות יותר כגון הצמדה לשכר המינימום. כפי שדורשת עתה ישראל ביתנו או כפי שהמליצה ועדת אללוף.
מפלגת ישראל ביתינו העלתה במו"מ הקואליציוני דרישה להשוואת קצבת הזקנה לשכר המינימום .
המטרה היא צמצום העוני בקרב קשישי ישראל שמגיע כיום לכ 21.8%.
הסוגייה העיקרית שלפנינו היא האם היעד הוא מיגור העוני בקרב הזקנים בישראל או שיפור מצבם על ידי העלאת שיעורי קצבאות הזקנה. ישנן דרכים שונות להשגת כל אחד משני היעדים הללו.
קיום נאות וקיום הולם - נשאלת השאלה לא רק מה המשמעות, אלא גם איך מבצעים את זה. ישנם דרכים שונות, למשל בארצות-הברית, השיטה היא שקובעים מהו סל הצרכים הבסיסי שמבטיח לאנשים קיום בכבוד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארצות-הברית קובעת מדי שנה את גובה הסכום הזה, וזה הופך להיות לקו העוני.
ישנן גישות שונות, שהן שונות מהקיים, היות והמדד הקיים מתייחס לקו העוני מצד ההכנסות, מהצד שהוא מוגדר כיום כ-50% מהשכר החציוני במשק. הגישה החדשה היא לבחון באמת מהם הצרכים האמתיים שיכולים להבטיח קיום נאות וקיום הולם לאזרחים הוותיקים.