Synopsis
קורונה- בידוד כל הזקנים?
האם להכניס לבידוד את כל בני 60 ומעלה?
בעד הבידוד
אין ברירה ! חייבים להגן על האוכלוסייה המבוגרת הפגיעה
נגד בידוד גורף
אין הגיון בהכנסת כמיליון וחצי איש לבידוד!
מדובר באוכלוסיה המונה כמיליון וחצי איש, כרבע מהם עדיין בשוק העבודה, הצעד ההגיוני הוא להמשיך לבודד את החולים והנשאים, לא את הבריאים.
השלכות הבידוד
כתוצאה מבידוד מתמשך וריחוק חברתי ישנן השלכות על חוסן בריאותי ונפשי
Summary
ווירוס הקורונה אשר מתפשט בעת האחרונה ברחבי העולם משפיע על האנושות בדרכים רבות.
אחוזי ההדבקה והתמותה ממנו גבוהים, השווקים סופגים נזקים כלכליים אדירי ממדים, ועלינו מוטלות הגבלות נרחבות של חופש התנועה.
כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן בני ה60+ חשופים לפגיעה הקשה ביותר, אחוזי התמותה כתוצאה מהדבקה הם גבוהים בקבוצת הגיל הזו והסיבוכים הם קשים.
לאחרונה פורסמה הנחיה של ארגון הבריאות העולמי על פיה על בני קבוצת הגיל להימנע מיציאה בלתי נחוצה למרחב הציבורי ומשהות במקומות הומי אדם. ההנחה היא שאם כל בן 60+ יכנס למעין בידוד יזום, נוכל להציל חיי אדם ולעצור את העומס המתרגש על מערכת הבריאות.
הצעד הנוכחי מעלה סימני שאלי לגבי היכולת להגן על הזקנים מפני התפשטות המגפה, האם לבידוד יזום או צמצום תנועה יש הצדקה בריאותית וחברתית?
הסוגיה הנוכחית מעלה שאלה לגבי מאזן הסיכונים הכרוך בהרחקת זקנים מהחברה.
לסוגיה הדנה בדרכי התמודדות לתמיכה תחת ההגבלות הקיימות לחצו כאן
The Discussion
האם לבודד רק את הזקנים?
פרופ רק בליצר כותב לאתר Ynet, ומפציר בבני המשפחות להימנע מכל מגע עם קרובם הזקן עד יעבור זעם. הוא מתייחס לשאלה- האם בידוד כל הזקנים לחלוטין מהסביבה היה מאפשר המשך התנהלות רגילה של כלל החברה ללא הגבלות תנועה, שכן הדבקה שלהם היא החשש העיקרי.
בליצר משער כי הדבר בלתי אפשרי, הגבלות תנועה הן מחויבות המציאות בין השאר מפני שגם בעלי מחלות רקע שאינם זקנים מצויים גם הם בקבוצת סיכון, ואותם לא ניתן לבודד מהחברה.
מדוע ההבנה שצעירים בעלי מחלות רקע לא יכולים להיות מנותקים מהחברה, וזקנים כן?
ובכל מקרה, מה אתם חושבים? במידה ובידוד מוחלט של זקנים ובעלי מחלות רקע יאפשר הקלה בהגבלות, האם הוא מוצדק? או שיש למצוא דרך לאפשר מגע אנושי בכל מחיר?
על מי החובה לפריצת הבדידות ?
בשלושת החודשים האחרונים 65 אנשים עריריים נפטרו בביתם – עלייה של כ–47% ביחס לתקופה המקבילה.מדובר על תופעה מדאיגה שהתרחבה בתקופת מגפת הקורונה ואסור לנו כחברה להישאר אדישים כלפיה. אנשים עריריים בכלל וזקנים עריריים בפרט הגרים לבד בביתם, נאלצים בדרך כלל לדאוג בעצמם לצורכיהם הבסיסיים החל מקניית מזון ותרופות וכלה בתשלומים עבור השירותים שאותם הם צורכים. אך כשמצבם התפקודי ירוד, הם אינם יכולים לדאוג לצורכיהם, מצבם הבריאותי והנפשי מידרדר, וללא עזרה — הם עלולים למות מבלי שאיש ישים לב לכך. מחויבותינו המוסרית כחברה היא לדאוג לזקנים ולכבד אותם בחייהם ובמותם.
Contents
עמדות עיקריות – מה דעתכם ?
האם להפסיק להתנדב?
האם לבודד רק את הזקנים?
על מי החובה לפריצת הבדידות ?
Last Posts
ברוב המקרים של זקנים עריריים אן משפחה תומכת. מובן מאליו שאם יש משפחה תומכת היא תלווה ותתמוך והזקן לא יגיע למצב שימות מבלי שידעו על כך. הבעיה היא אם אלו שאין להם משפחה תומכת ואז לדעתי האחריות על המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות
אין ספק שהמצב מדאיג מאוד .
השאלה היא האם העברה מוחלטת של האחריות לרשויות ופטירתן של המשפחות מכך היא מהלך נכון .
אז אמנם מצד אחד העובדה שהמשפחות מזניחות אינה פוטרת אותנו כחברה מהאחריות , אבל לדעתי הפתרון העדיף הוא טיפול במשפחה ועבודה איתה כדי להגיע למטרה והיא – שהמשפחה תחזור לקבל אחריות .
זה לא רק ענין של עלויות ופיסבליות (ביקורים בתדירות גבוהה אינם מעשיים במצבה העגום של העבודה הסוציאלית בישראל) אלא גם הערך של ביקור בן משפחה הוא ללא השוואה לעומת אדם זר.
יואל לוינסקי
האם העברה מוחלטת של האחריות לרשויות ופטירתן של המשפחות מכך היא מהלך נכון .
אז אמנם מצד אחד העובדה שהמשפחות מזניחות אינה פוטרת אותנו כחברה מהאחריות , אבל לדעתי הפתרון העדיף הוא טיפול במשפחה ועבודה איתה כדי להגיע למטרה והיא – שהמשפחה תחזור לקבל אחריות .
זה לא רק ענין של עלויות ופיסבליות (ביקורים בתדירות גבוהה אינם מעשיים במצבה העגום של העבודה הסוציאלית בישראל) אלא גם הערך של ביקור בן משפחה הוא ללא השוואה לעומת אדם זר.