בזקנה תופעה זו אף מועצמת: לרבים מהם יש פחות על מי להישען, והם חווים הדרה חברתית כפולה (בשל היותם הן זקנים והן להט”בים), וזו מעמיקה בהם את תחושת הדחייה (בתוך הקהילה הלהט”בית עצמה ומחוצה לה) ראו כאן וכאן.

משום כך, ולאור היחס העוין שזקנים להט”בים מקבלים לעיתים בפנייתם לשירותים חברתיים ובריאותיים דווקא בתקופת החיים בה הם זקוקים לכך יותר מכל, יש להקצות להם משאבים ייעודיים לפיתוח שירותים נפרדים
בשלל תחומי החיים (לרבות פעילויות חברתיות, מועדונים ואף הקמה של מסגרות דיור).

שילוב קהילתי הוא תוצר טבעי של הסתגלות טובה בתחומי התפקוד החברתי, באמצעות מימוש מערכות יחסים, טיפול עצמי ומיומנויות של חיים עצמאיים.

שילוב בקהילה הכללית של אוכלוסיית הלהט”ב בזיקנה יכול להתבצע בדומה למה שקיים כיום, במקומות עבודה ליברליים – ראו כאן.

בהתאם לתפיסה זו יש לשנות מבפנים את המערכת, כך שתאפשר הכלה ושילוב של אוכלוסיות מגוונות בתוכה.
לשם כך בֽמקום להפנות משאבים לבניית מסגרות ייעודיות שיעמיקו את הפערים וישרישו את ההרחקה, ההדרה ותחושות הזרות והניכור של הקהילה יש לטפל בבעיה באופן מיטבי באמצעות הנגשת זכויות והכשרת אנשי צוות בתחום הרפואה והטיפול והזקנה. לא לייצר מערכות רפואה ורווחה חלופיים, אלא להתאים את אלו הקיימות לצרכים המשתנים של אוכלוסיות שונות ומגוונות.