תוחלת החיים הממוצעת מלידה עלתה במהירות בשנים האחרונות, אך גיל הפרישה לא הותאם אליה.
הפועל היוצא הוא שלפני האוכלוסייה המבוגרת עומדות בממוצע כ-20 שנות חיים לאחר היציאה משוק העבודה.

על כן הצורך בשינוי נובע בראש ובראשונה מתוך רצון ויכולת של אנשים רבים להמשיך לעבוד מעבר לגיל הפרישה הפורמלי הקיים כיום.
מעבר לתרומה האישית והחברתית, מדובר גם על צורך כלכלי ממשי. ראו כאן

• א. צורך במסגרת זמן : כאשר יש ציפיות (משפחתיות, חברתיות וכו') להמשך עבודתם, עובדים שזקוקים לפרישה (ויש להניח שעדיין יהיו רבים כאלו) יתקשו לעשות את הצעד הדרמטי ולקבל את ההחלטה הרצויה להם ולחברה ללא תאריך מוגדר.
• ב. עזרה לילדים: לזקנים יכולים להיות תפקידים חשובים לא פחות מעבודה- כמו עזרה לילדיהם בטיפול בנכדים. במיוחד בסביבות העבודה התובעניות וימי חופש רבים ממסגרות החינוך. (ראו תגובתה של ורדה גרין)
• ג. תרומה לחברה: ניסיון החיים שצברו הזקנים יכול לבוא לידי ביטוי בפעילות חברתית כמו התנדבות, גם בהתאם למגוון הכלים שרכשו.
• ד. זכויות המעסיקים: שיקולים לגיטימיים של עלות/ מול תועלת מצדיקים לעיתים הפרשה של עובד שיכולתו נפגעה (פער תפקודי, קיבעון או רוויה פשוטה). ללא גיל מוגדר יהיה קשה למעסיק להחליף את העובד הזקן באדם שכוחו עוד במותניו. כך המעסיקים מפסידים, וזכותם להתפרנס נפגעת. הרב יהודה זולדן הפנה אותנו למאמר העוסק ברגישות שנדרשת במצב זה בראי המשפט העברי. ראו כאן
• ה. הדור הצעיר: ביטול חובת הפרישה יחסום אפשרויות בפני עובדים חדשים להתקדם ולהתפתח. הסיכוי לכך קטן אם משאירים את ההחלטה בידי המעסיק, שיודע אילו אפשרויות עומדות בפניו ויכול להפעיל שיקול דעת האם מתאים להשאיר את העובד בגיל הפנסיה או לחייבו לפרוש.

•  הזכות לעבודה: כנגד זכות המעסיק לייעול (למשל בשל עלות שכר גבוהה עקב הוותק שצבר העובד), עומדת זכותו של המבוגר לתעסוקה, וחובת הפרישה ללא קשר ליכולתו היא ביטוי לגילנות. ביטול מוחלט של גיל הפרישה הוא הדרך היחידה לייצר התייחסות עניינית לתפקוד של כל אדם באופן אישי.
• קושי כלכלי: ההכנסות של אדם נפגעות מאוד כאשר הוא יוצא לפנסיה. כאשר עובד יודע שעומדת בפניו תקופת חיים ארוכה לאחר הפרישה, צריך לאפשר לו להחליט האם יוכל לעמוד בה מבחינה כלכלית, או שמא אין לו ברירה אלא להמשיך לעבוד. (ראו כתבה בYnet).
• שילוב בשוק העבודה: עצם קיומה של חובת פרישה בגיל מסוים משרה הלך רוח ציבורי של יחס מפלה כלפי זקנים בעבודה. כך למשל, אדם שירצה להתקבל למשרה מסוימת נמדד לא רק בהתאם ליכולותיו והתאמתו הפרקטית לתפקיד, אלא גם לפי מספר השנים שנותרו לו עד הפנסיה, ובהתאם לגילו גם נתפס מראש ככשיר פחות (עוד על הקושי בשילוב כאן).
• הפגיעה הרגשית: הפרישה הכפויה עלולה ליצור שינוי דרמטי בתחושת הערך העצמי והמשמעות עבור אנשים שהתרגלו למסגרת מוגדרת כל חייהם. (עוד על הרצון להמשיך לעבוד מפי גילה אלמגור)

היתרונות בעד תאריך מוגדר ליציאה לגמלאות היו: עזרה לילדים ולנכדים, הזדמנות לדם חדש להיכנס למערכת, אפשרות לתרומה מסוג חדש לחברה ועוד.

מולם עלו הטיעונים בדבר הקושי הכלכלי אשר נובע מחסכון פנסיה לא מספק, ירידה בתחושת הערך העצמי, יכולת תפקוד בלתי תלויה בגיל ביולוגי, וגילנות: אשר מקשה על השתלבות מחדש בשוק העבודה בדרכים אחרות, ועוד.