ההתפתחות הדרמטית ברמת הרפואה ותוחלת החיים – מאפשרת כיום הולדה בגיל מאוחר באופן בטוח יחסית .
גם הגיל ה”פסיכולוגי” השתנה משמעותית כתוצאה מהתליכים הללו

בכל מקרה , הבחירה של הפרט המעוניין להביא צאצאים לעולם, היא לעולם שלו ורק שלו.
זכות זו מעוגנת באוטונומיה של הפרט מפני התערבות וזכותו לפרטיות. על זכות זו מתווספת הזכות להורות שנחשבת לנעלה במדרג זכויות האדם החוקתיות ומעניקה לו משמעות לקיום (כפי שניתן לקרוא כאן).

בנוגע לטובת הילד, האם טובתו היא שלא ייוולד כלל- כלומר, האם אי קיומו עדיף על גידולו ע”י הורים מבוגרים במשפחה אוהבת ותומכת שחיכתה לו כ”כ הרבה שנים.

טענות בדבר העדר יכולת לגדל ילד באופן שמשתווה למשפחה נורמלית אינן מתאימות למצב הרפואה העכשווית ומשקפות גישה גילנית.

בעשורים האחרונים השתנתה תפיסת העולם החברתית, ובעקבותיה השתנה גם מבנה המשפחה המסורתי והוא כולל כיום משפחות מכל מין וסוג. אף המחוקק, עשה צעדים כדי להתאים את החוק להתפתחות הטכנולוגיה והחברה (ראה כאן).

העובדה שהילד ייוולד לסיטואציה מורכבת יכולה “להתאזן” במשפחה חמה ותומכת שתעניק לילד זהות ושייכות משפחתית, ומעטפת כלכלית מספקת, שבמרבית המקרים עולה על זו שיכולים לספק הורים צעירים.

לכן ילד שייולד למשפחה כזו שעשויה לראות בו את מרכז חייה יהיה מושקע במשאבים אין סופיים, וצעד שכזה, אינו רק מוסרי, אלא – מבורך וראוי!

רצון ההורים איננו השיקול היחידי . לעיתים יש להתערב ברצון הורים המעוניינים להביא לעולם ילד בגיל מבוגר, בין השאר משיקולים של טובת הילד (ראה כאן).
החיים הצפויים לילד שייוולד למשפחה כזו אינם משתווים לילד שייוולד למשפחה “רגילה ונורמלית”. בנסיבות כאלו הילד ייוולד למציאות מוזרה, שונה, בה יגדל להורים שהורותם מבולבלת עם סבותם. בהתאם לתוחלת החיים הממוצעת כשהילד שייוולד יגיע לגיל צבא, ואולי אף קודם לכן, הוא ייאלץ להתמודד עם הורים מבוגרים במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב עם הורה סיעודי, מה שימנע ממנו אפשרויות העומדות למי שנולד להורים צעירים.

לשיטתם של הטוענים כי עמדה זו נגועה בגילנות, ניתן לטעון כי מדובר בשאלה ערכית לגיטימית המתכתבת עם טובת הילד. לכן, בתחרות בין הרצון של להיות הורה בכל מחיר לבין טובת הילד וזכויותיו, גוברת הזכות האחרונה.