לקבלת שם משתמש וסיסמא
1989 – פרשת ההתעללות בפעוטה מורן – חובת הדיווח על פגיעה בקטינים ובחסרי ישע
"כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע צעקתו"
[שמות פרק כ"ב, פסוקים כ"א כ"ב – מתוך הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 31), התשמ"ט-1989].
בערב סוכות התשמ"ט, יום ראשון בשבוע, בשעה 15:00, הגיעה לבית החולים פוריה בטבריה מורן בת ה-3. היא הובאה לשם על ידי אמה כשהיא מחוסרת הכרה, חבולה ופצועה בכל חלקי גופה. הפעוטה הועברה לאשפוז בבית החולים רמב"ם עם נזק מוחי קשה, ולא שבה מעולם להכרתה. ביום שישי, 2 בפברואר 1989, שבוע וחצי לפני פורים תשמ"ט, היא נפטרה.
ערב יום הכיפורים נסעה מורן עם אמה לטבריה, כדי לשהות ביום הכיפורים בבית דודה ודודתה. הן לא תיארו לעצמן איזה גיהינום מחכה שם לילדה, ולא דמיינו שהיו אלה ארבעת הימים האחרונים בחייה של מורן, לפני שתשקע בתרדמת ותיפרד מהעולם כעבור פחות מחצי שנה. היו אלה ימים שחורים של אכזריות בלתי נתפשת, של אלימות איומה שהמילים מתקשות לתארה ושל שתיקה זועקת לשמיים. במשך ארבעה ימים תמימים שבהם התארחה מורן בבית קרוביה, לא חדל דודה מלהתעלל בה, הפליא בה את מכותיו, פגע בה שוב ושוב, כל זאת כשאשתו וגיסתו אינן מעזות למלט את מורן מציפורניו ואף אינן מרהיבות עוז להמרות את פיו או אפילו להזעיק עזרה.
ההתעללות החלה כבר ביום הגעתן של מורן ואמה לבית הדודים. במשך יום הכיפורים כולו היכה הדוד את מורן מכות נמרצות, גרם לה לחבלות קשות ולשטפי דם בעיניה ובכל חלקי גופה, והמשיך במעשיו האכזריים ללא הרף עד סיום יום הכיפורים. מיד בצאת היום, הורה הדוד לאמה של הילדה לשוב לביתה ולהשאיר אצלו את מורן. הוא חשש כנראה כי החבלות המרובות וסימני המכות על כל גופה של הפעוטה יחשפו את מסכת התעללויותיו בה. האם המפוחדת צייתה לדרישה. היא נטשה את מורן לבדה בביתו של הדוד, בשל פחדה ממנו לא דיווחה על כך לאיש.
