“את בסדר? למה את צריכה ללכת ליום עיון שכולו מוקדש לזה?”, שאלו אותי סובביי כאשר סיפרתי להם שנרשמתי ליום העיון “מי מפחד מקפה מוות” שנרקם בעקבות ספרה האחרון של פרופ’ עמיה ליבליך, “קפה מוות”, שאותו קראתי בשקיקה – פעמיים. “אין די צרות בעולם כעת? יש קורונה, שריפות באוסטרליה ובחירות ממש בקרוב… מה יש להעמיק בעניין הזה?”, הוסיפו ושאלו אותי, נזהרים מאוד שלא לבטא את המילה “מוות” ומחליפים אותה שוב ושוב ב”זה”.
ואולם, אני, שמכירה את הריקוד הפנימי שלי עם המוות, חייכתי בשתיקה. מפחיד? אולי. מסקרן? ודאי. להתיידד עם המוות? לדעתי, כמו לדעת פרופ’ ליבליך ושאר האנשים שגדשו את האולם – כדאי גם כדאי.