ציפיתי לפגוש מולי אנשים שפופים, עצובים אפילו מדוכאים. להפתעתי ישבו מולי גברים ונשים בעלי חוסן פנימי רב, שהעשירו את עולמי האישי והמקצועי אודות חוסן נפשי.
השנה היתה 2006. שנה הזכורה היטב לחיפאים. מטח טילים פתאומי בקיץ, אשר קטל בבת אחת 8 מעובדי הרכבת, הכניס את המדינה כולה ואת הצפון בפרט למה שבדפי ההיסטוריה הישראלית נרשם כ “מלחמת לבנון השנייה.” אלו היו הימים טרם בניית הממ”ד בבתים. אזרחים רבים עזבו את בתיהם, ואזרחים ותיקים רבים נותרו בביתם החשוף לפגיעת טילים.
לעירית חיפה הגיעו דיווחים אודות קשישים שנותרו בבתים בגפם תקופה ארוכה, הסתגרו בחדר האמבטיה או במסדרון המשותף בזמן תקיפת הטילים – בגפם.
כשהמלחמה הסתיימה, הוזמנתי על ידי רשת מועדוני מיל”ב להנחות קבוצות לתמיכה וחוסן עבור האזרחים הוותיקים בחיפה. המיזם המבורך הזה התפתח לשנים רבות של חמש קבוצות לחוסן ולחשיבה חיובית, במועדוני מיל”ב הפזורים בעיר.