המכרז לאשפוז גריאטרי | Resources

למקור

מדבריו של פרופ יצחק בריק :

“תודה, בוקר טוב. וכרגיל בקיצור, אני פתחתי גם בנייר ואמרתי שלמרות שבמדינת ישראל המדיניות המקובלת היא לאפשר לאנשים להזדקן בביתם, גם כשמצבם התפקודי והבריאותי יורד, ואנחנו עושים את זה לפי דעתי במדינת ישראל בהצלחה רבה בגלל מערך שירותים קהילתי רחב, גם בצד הבריאות, גם בצד הרווחה, גם בסיעוד, אבל תמיד תהיה קבוצה של אנשים שהם יזדקקו לשירות מוסדי, אלה בעיקר אנשים שהמצב התפקודי והבריאותי שלהם הוא ירוד באופן משמעותי ושאין להם תמיכה משפחתית שיכולה לסייע להם להמשיך ולהישאר בבית. לכן אנחנו תמיד נהיה זקוקים למוסדות סיעודיים וכתוצאה מהזדקנות האוכלוסייה הצריכה הזאת תלך ותגדל בשנים הבאות.

לכן לפי דעתי הדיון העיקרי הוא באמת האם ישנה היערכות ראויה לקראת העתיד. ישנן כל מיני תחזיות, אני גם ציטטתי במסמך תחזית ראשונה שנעשתה בעניין הזה, עוד בדוח של ועדה של משרד הבריאות ב-2011, יש דוח של ד”ר שי בריל, שנמצא כאן, שהוגש למועצה הלאומית לגריאטריה ב-2017, והתחזיות מאוד מדאיגות מבחינת המחסור, גם במבנים, בצד הפיזי, גם בתי חולים וגם במוסדות סיעודיים, וגם בחלק של כוח האדם, מחסור באחיות, מחסור ברופאים, מחסור בכוחות עזר וכן הלאה והשאלה איך מתמודדים והאם נערכים לזה.

חשוב יהיה לשמוע גם את משרד הבריאות, איך הוא נערך לכך. יש לנו כמה אינדיקציות שקצת מדאיגות מבחינה זאת שכתוצאה מהמכרז של 2016 של האגף לגריאטריה במשרד הבריאות חלק מהמוסדות נסגר, חלק של המוסדות שלא יכלו לעמוד בתנאים נסגר, ולמעלה מ-1,000 מיטות ירדו מרשימת ההיצע. לעומת זאת, נכון, יש גם התחלות של בנייה חדשה ואנחנו רוצים לדעת יותר פרטים על איך הדברים מתקדמים.

אז אני חושב שהבעיה העיקרית שעומדת בפנינו היא הבעיה העתידית, ההיערכות לגבי העתיד. אני תמיד אומר בלשון לא נעימה שאם היום הזקנה שוכבת במסדרון מחר היא תשכב בחצר ולזה אנחנו לא רוצים להגיע.”

צביקה זמיר – מנהל אדמיניסטרטיבי, א.ב.א-איגוד בתי אבות ודיור מוגן בישראל:

“כשאנחנו מדברים על מטפלים זרים אנחנו מדברים על מטפלים שיגיעו אלינו לתקופה של חמש שנים, אנחנו מדברים על מטפלים שאנחנו נדריך אותם ונלמד אותם על פי תכנית של משרד הבריאות להדרכת המטפלים, על ה-120 השעות המדוברות של הקורס. אנחנו מדברים על זה שניתן להם מגורים, שניתן להם תנאים, שנשלם להם בהתאם לשכר המקובל, רק שיהיה לנו כוח עבודה.

מה שקורה היום בעצם, שבעקבות זה שאין מטפלים יש הרבה עיוותים שמשרד הבריאות לא נותן להם ביטוי במכרז. למשל הנושא של שעות נוספות. משרד הבריאות מתמחר 186 שעות, אבל זה לא נכון, אנחנו מעסיקים בסביבות 30%-20% מעבר בשעות נוספות שאנחנו משלמים כי אין מטפלים. אני עובר על החוקים, אני מעסיק מטפלים ב-240 ו-250 שעות במוסד שאני מנהל, כי אין עובדים. הם מקבלים את ה-150%, מקבלים את ה-125%, הכול, אבל עדיין אני עובר על החוק. אני עושה את זה במודע כי אין מי שיטפל. אז זו תוצאת לוואי של אי לקיחת החלטה להבאת מטפלים זרים לתחום שלנו ואפשר לפתור את זה בצורה די מיידית…. יש מחסור קריטי באחים ואחיות, שלשם יש פתרון גם פשוט שנציע, כפי שאת אמרת, שלא נבוא רק עם בכיות, אלא נבוא גם עם פתרונות. הנושא של אחים ואחיות, כולם יודעים שהאנשים שעובדים בבתי חולים, גומרים משמרת, כי בבתי חולים לא נותנים יותר ארבע-חמש משמרות וכולם אחרי זה הולכים לעבוד בבתי אבות, באסותא, במעייני הישועה, בכל בתי החולים דרך חברות כוח אדם. אם את רוצה את הרשימה אני אתן לך את הרשימה של כל חברות כוח אדם שמעסיקות אותם.

באנו ואמרנו למשרד הבריאות, תחום הגריאטריה, כפי שיש בכל העולם, זה תחום ייעודי, אנחנו יכולים להכשיר לנו אחיות מעשיות על פי תכנית שלכם, ביחד עם משלב, ביחד עם אורט, לבד, רק שאנחנו נכשיר בתוך המר”גים שלנו, שזה המרכזים הרפואיים גריאטריים, שהם היותר פעילים מבחינת כל תחומי הגריאטריה, אנחנו נוכל להכשיר אותם לבד על פי התכנית שלכם. לא קיבלנו אישור ונהפוך הוא, הם הגדילו ראש ואמרו ‘כבר לא צריך בכלל אחיות מעשיות, בתחום הגריאטריה כולן חייבות להיות אקדמאיות’. זה בניגוד לעולם. לרשת שלי יש בית אבות בברלין ויש אחות אחת מוסמכת על כל הבניין, לא צריך, המעשיות הן אלה שעובדות, לא האקדמיות…”