בשוק העסקי יישארו רק חברות של דיור מוגן,
שיציעו למי שמסוגל לעמוד בכך דירות יוקרה לעשירים בלבד.
לעומת זאת, בבתי האבות ייווצר מחסור אדיר של מיטות,
ודווקא החלשים ביותר, הזקוקים נואשות למיטות אלה,
לא יוכלו לעמוד במחירים הגואים.
כל כמה שבועות אני קורא מאמר או "מחקר" חדש,
המצביע על פי רוב על ביקושים הולכים וגדלים לדיור מוגן.
אני צובט את עצמי, מכנס ישיבת הנהלה דחופה ומבקש לדעת מדוע יש דירות פנויות,
כשהביקוש, לכאורה, גדול מההיצע?
אחר כך אני שומע ברדיו אין ספור פרסומות של דיור מוגן,
ושוב צביטה: אם הם מוצפים בלקוחות ואפילו מחזיקים רשימות המתנה,
מדוע הם מוציאים מיליונים על פרסום? מה קורה כאן?התשובה לצערי פשוטה וכואבת.
מי שטוען שהביקוש לדיור מוגן עולה על ההיצע טועה
גם בעובדות וגם בניתוח משמעויותיהם.
שוק הדיור המוגן ובתי האבות מופרט כמעט לחלוטין
ובנוי משתי קבוצות עיקריות: גופים עסקיים למטרות רווח
ועמותות וחברות לתועלת הציבור.
רוב החברות העסקיות מעדיפות להקים ולנהל בתי דיור מוגן,ולא בתי אבות.
הדבר נובע מהתשלום הנמוך שמשלמת המדינה
עבור חולים תשושים או סיעודיים: בתי חולים מקבלים עבור קשישים
המאושפזים בהם במחלקה פנימית או גריאטרית יותר מ-2000 שקלים ליום;
לבתי האבות – כ-400 שקלים ליום.
צבי גוטוטר 10/16 Ynet
למאמר המלא בYnet>>
