In order to get your User name and Password
מחקר זה הוגש כעבודת גמר (תזה) של מר אופיר בנימין בהנחיית פרופ’ ישראל דורון מהחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה.
בנימין מבקש לבחון את התמורות בענף הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים בישראל, את הסיבות להצלחתם הראשונית, הסיבות והמניעים להחלטה לבטל מכירה של ביטוחים קבוצתיים חדשים (החל מ2011), ההשלכות רחבות הטווח של התופעה וכן התנאים להתאוששות השוק. כלומר האם קיימת מתכונת בה מכירה של פוליסות קבוצתיות תוכל בכלל להצליח בעתיד?
מהדיון בתוצאות המחקר עולות תובנות בתחום ההתערבות הממשלתית ואופי ההתערבות הממשלתית אשר מודגם בהתגייסות המדינה להתמודדות עם מצבי משבר רחבי היקף בכלכלה.
כמו כן, עולות שאלות לגבי הגורם האחראי להגנה על זכויותיו של הזקן, וחלקו של כל אחד מהצדדים- המדינה, ארגוני העובדים, והמבטחים.
בנוסף עלו מסקנות לגבי אופי השוק הביטוחי הסיעודי כפי שראוי שיהיה בעתיד, רמת הרגולציה, הצורך בהעלאת מודעות ובשמירת אינטרס הזקנים, והשילוב הנכון בין ביטוחים פרטיים לביטוח ממלכתי באחריות המדינה.
מתוך העבודה:
“מי “שומר” על האינטרסים והזכויות של אזרחים ותיקים?
בסיפור המקרה הנוכחי, בסופו של דבר, מי ששילם את המחיר הכבד ביותר הם המבוטחים:
עובדים, אזרחים ותיקים, ובני משפחותיהם, שרבים מהם הסתמכו על ביטוחים סיעודיים
עליהם שילמו שנים רבות, ואשר בהם עיגנו את אמונם שבבוא היום יהיה כיסוי ביטוחי
לצרכים הסיעודיים היקרים שלהם לעת זקנה. כל שלושת השחקנים, לכאורה, היו אמורים
להיות – ברמה כזו או אחרת – “מגינים” על זכויותיהם של המבוטחים: חברות הביטוח,
במסגרת אחריותן התאגידית, ומחויבותן להתחייבותן החוזית; ועדי וארגוני העובדים,
שמחויבותן העיקרית היא לטובת העובדים; ומדינת ישראל באמצעות הרגולטור, שכל תכלית
קיומו היא לכאורה להבטיח שלא יהיו כשלים בתחום הביטוח וכי זכויות המבוטחים יישמרו.
בסיפור המקרה הנוכחי, וכפי שעלה מפרק הממצאים והדיון, כל שלושת ה”שחקנים” הללו
נכשלו בביצוע תפקידם.
מציאות זו מעוררת שאלת מדיניות נרחבת אף יותר: על מי מוטלת האחריות להגן על
זכויות האזרחים הוותיקים בישראל? או במילים אחרות, האם האזרחים הוותיקים מסוגלים –
וצריכים – להסתפק בהסתמכות על ההגנה של “מוסדות” ו”גופים” כגון המדינה או ארגוני
עובדים? כפי שעולה מסיפור המקרה הנוכחי – התשובה לשאלה זו היא מורכבת.
מחד גיסא- מדיניות של שוק חופשי במערכת הבריאות היא, כדברי קנת ארו, “בלתי
נסבלת”: אם ביטוח סיעודי יהיה “סחורה” הנסחרת בשוק והרגולטור יתייחס אליו כאילו היה
קילו מלפפונים, יביא הדבר להימנעותם של מרבית האזרחים מרכישת ה”מוצר” בצעירותם
ורכישת הביטוח תדחה לגיל זקנה ותהיה כרוכה במחיר אסטרונומי שרוב האוכלוסייה לא
תעמוד בו.
מאידך גיסא- ביטוח סיעודי ממלכתי מלא ובלעדי אינו פתרון ישים ככל הנראה בשל
עלויותיו הגבוהות.
המסקנות העולות מכך הן כי על הרגולטור לפעול להסדרת שוק הביטוח הסיעודי
כולו, אך מצד שני אין להסתפק בנושא הסיעוד בהגנת המדינה. לשם כך יש צורך בראש
ובראשונה בהפצת ידע והבנה בתחום הסיעוד, הפנסיה והביטוח בקרב אזרחים ותיקים,
ושנית – יש צורך בארגוני זכויות זקנים עצמאיים, בלתי תלויים, וחוץ ממשלתיים.
לעיון במחקר המלא לחצו כאן
על המדינה להבטיח זכויות בסיסיות של קשישים הזקוקים לסיוע סיעודי
דה מרקר - סימונה מורלי - נטל כבד ושוחק - השגחה על ההורים לצד