מקורות

הייתה לי את המורה הכי טובה בעולם להתמודדות עם החיים. ועם המוות

ביום שישי האחרון ההוא היא סיכמה עם נעמי בת העשר שביום ראשון הן יעשו קופסת מזכרות, עם תמונה של שתיהן בפנים, אבנים שרשמה לה עליהן דברים, כיס שסרגה בצורת לב. כשחזרנו הביתה ליל שבת הפך להיות ליל הסדר, קושיות. השבתי כמו שחני רצתה שאענה. הילדים התעצבו, בכו – והרבה. אבל ראיתי שעברנו שלב בהכלה בריאה, שהם מרגישים בסביבה שבה לא 'עובדים' עליהם והם יודעים על הדברים לפני כולם.

"ואז החל שבוע וחצי מבורך מאוד של פרידה, כשאני לוקח כל אחד בנפרד להיפרד מאמא. וכולם, ללא תיאום מראש, ביקשו שאצא החוצה. חני הייתה באפיסת כוחות מוחלטת, אבל ברגע שילד מגיע, היא מתיישבת כלביאה – כולה איתו, מרביצה עוצמות וחוזקה. אומרת להם שהם דומים לה כל אחד בדרכו, שיש להם כוחות רבים ושהיא יודעת שיהיה להם טוב. מבקשת מכולם: לבכות זה בסדר, אבל בכל אירוע משמח צריך להיות שמח ותארגנו הרבה סיבות למסיבות, אל תקלקלו את השמחה במחשבות עצובות. שמחו בלב מלא כי זה רצוני ואתם עושים לי טוב.

למה החלטתם שחני תבלה את ימיה האחרונים בבית החולים?

"בשלב הסופני עמדו לפנינו שתי אפשרויות: לסיים את החיים בבית, או בבית חולים. מאוד רציתי שחני תסיים בבית. חשבתי שסביבת הבית יותר עוטפת ושהילדים ואני נוכל להיות לידה בכל עת, אבל חני אמרה: 'אתה מנסה לייפות את הגסיסה ולא תצליח. הגסיסה היא דבר לא יפה. שום קוסמטיקה לא תצליח להרימו. כבד את דעתי להישאר בבית החולים. מטפלים בי יפה 24/7 . אני יכולה טיפה לנוח ולא לדעת שהילדים מאחורי הדלת ואני לא יכולה לעזור ולטפל בהם'.

"עדיין היה לי קשה עם בחירתה, עד שהגיע אליי חברי עו"ד אלי כהן ואמר: 'האם אשתך הייתה חכמה ממך בעשר השנים האחרונות? אז תקשיב לה גם עכשיו'. זו עוד דוגמה למחזק נכון שמוצא את המילים הנכונות. ההחלטה התבררה כאחת הנכונות שעשיתי. הבית נשאר באווירה חיובית עם אנרגיה חיובית של חני וגם חני הייתה יותר שלווה".

"משלמה בן ה־12 ביקשה שיביא לה חלוק אבן, רשמה על צידו האחד 'עץ חיים היא למחזיקים בה', ומצידו השני 'ותומכיה מאושר' ואמרה לו 'תלמד תורה ותגשים אותה בדרך שתעשה אותך מאושר'. היא גם השאירה לכולם מכתבי העצמה לעתיד. שלא קראתי".

חני ויינרוט העדיפה למות בבית החולים ולא בבית
למען שלוות נפשה וילדיה

ידיעות אחרונות 15.7.2017