להתחברות
לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

חיוב בדיקה תפקודית לאישי ציבור מבוגרים

חיוב בדיקה תפקודית לאישי ציבור מבוגרים

אישי ציבור נושאים באחריות גבוהה כלפי נבחריהם. הם נבחרו בזכות תפקודם, והישגיהם בשטח מייצגים את הבטחתם לאזרח הלכה למעשה. עליהם לשרת את הציבור שבחר בהם באופן נאמן ולהוות דוגמה אישית בתחומי אחריותם.

אישי ציבור הנושאים משרות ציבוריות נבחרים על אף גילם (קריטריון גיל הפרישה הביולוגית) לא נוגע בהם.
משום כך ודווקא למי שסבור שהפרישה התפקודית צריכה להיות  חלופה לזו של הגיל הביולוגי-
(ראו כאן המלצת האגודה לבדיקות כשירות אינדיבידואליות לעובדים)
ניתן לטעון כי חיובם לעבור בדיקה תפקודית – היא  יותר מלגיטימית,
ואדרבא – יתכן שיש לחייב אותם , ללא קשר לתופעות נראות , בבדיקה תפקודית

נבחר ציבור – לא נבחן במישור  התפקודי

נבחר ציבור – לא נבחן במישור התפקודי

כפי שאיש לא העלה על דעתו לטעון כי פרס לא היה כשיר לכהן כנשיא בשל גילו, כך לא יעלה על הדעת לשלוח לבדיקת כשירות תפקודית נבחרי ציבור בהגיעם לגיל זקנה.

נבחרי ציבור  אינם "עובדים" והם נבחרים על סמך השקפותיהם ולאו דווקא כישוריהם.
לא פעם  גילם המבוגר מהווה דווקא עוגן ונקודת משען, ומצביע על קריירה ארוכה והישגים מרשימים.

 

ראן למשל כאן. את המאמר בעיתון  הארץ לגבי דרכו של פרס  להיות "מותג עולמי"

אין מקום להבדיל בין אישי ציבור לאזרחים הרגילים

אין מקום להבדיל בין אישי ציבור לאזרחים הרגילים

בשל התארכות תוחלת החיים שהובילה ליכולת ולרצון להמשיך לעבוד לאחר גיל הפרישה
הוצע מודל הפרישה התפקודית כמודל חלופי לפרישת החובה (הנסמכת על הגיל הביולוגי) זאת משום שמודל הפרישה התפקודית פוגע פחות ממודל גיל פרישת החובה, הוא אמור להיות תקף לכל אדם באשר הוא ללא קשר לעיסוקו – ראה כאן.

ההפליה בין עיסוק לעיסוק ובין נציג העם לאזרח ברחוב מזכירה משטרים אפלים ומרפררת למשפט בספרו המונומנטלי של אורוול "חוות החיות" (orwell,1945) לפיו: "כל בעלי החיים שווים, אבל יש כאלה ששווים יותר".

תמצית 

לאחרונה נשמעות לא מעט התבטאויות גילניות באמצעי התקשורת, המפקפקות בכישוריהם ויכולותיהם של אנשים הנושאים במשרות ציבוריות להמשיך ולכהן בתפקידיהם עקב טענה ל "אי כשירות קוגניטיבית", כפי שעולה למשל בעניינו של השר לביטחון פנים, עמר בר-לב

או כפי שאלו נשמעו לאחרונה בעניינו של העיתונאי, משה נוסבאום

מחד, טענות אלו, ללא ספק, מלוות באמירות בעלות ביטויים גלויים של גילנות (ageism); מאידך, לאור תפקידם הציבורי של אישים אלו, ומשום שלרוב מדובר באנשים שחצו את גיל הפרישה הפורמלי (עומר בר לב מתקרב ל-70) בהתייחס לטענה שהפרישה צריכה להיות בלתי תלויה בגיל הביולוגי (כפי שדנו בסוגיית הפרישה כאן). נשאלת השאלה, האם יש מקום לבחון את גילם התפקודי…

(כתבה: נועה בכמן)