קריטריון הגיל בטיפול רפואי

הדיון הערוך

• אודי ליאון

  קריטריון הגיל בהשתלת איברים קריטריון הגיל בהשתלת איברים (צפיה בדעה במקור)

• עורך

  בישראל כ250 איש נפטרים בכל שנה בעודם ממתינים להשתלת איבר. במצב של מחסור כה חמור באיברים, משמעות הדירוג של אדם… בישראל כ250 איש נפטרים בכל שנה בעודם ממתינים להשתלת איבר. במצב של מחסור כה חמור באיברים, משמעות הדירוג של אדם בתור להשתלות היא הרת גורל, וחובתנו המוסרית כאנשי מקצוע וכחברה לוודא שמערך השיקולים להקצאה הוא הראוי ביותר שקיים. בין קריטריונים לזכאות כגון מצב רפואי והתאמת רקמות, עולה לדיון הציבורי שאלת גילו של הנתרם. (צפיה בדעה במקור)

• עורך

  א. הגיל לא קובע: השיקול הסטטיסטי המבוסס על גיל מהווה blanket policy אשר מהימנותה אינה מספקת על מנת לחרוץ גורלות…

  א. הגיל לא קובע: השיקול הסטטיסטי המבוסס על גיל מהווה blanket policy אשר מהימנותה אינה מספקת על מנת לחרוץ גורלות של בני אדם בצורה כזו, ועל כן הוא מהווה גילנות פסולה (ראה כאן). ההשתלה עדיפה בזקנים באופן מובהק על פני חלופות רפואיות (דיאליזה למשל, ראה כאן וכאן. 

  ואחוזי השרידות של מבוגרים מספיק גבוהים על מנת שלא לוותר על ההזדמנות לחיים מראש במצב שאין יכולת לצפות עד כמה האדם הספציפי העומד מולנו יכול להפיק מההשתלה. שוויון ההזדמנויות נשמר במצב שמאפשרים לכולם את הסיכוי לחיות באופן זהה בעודם מגלים צורך זהה באיבר (ראה עמ' 45).

  קיימים מספיק כלים להערכה ספציפית ואישית  מצבו הפיזי של הנתרם, ללא קשר לגילו הכרונולוגיב. תוחלת חיים גמישה: בימינו, היכולת לחזות את תוחלת החיים הצפויה לאדם- צעיר או זקן- היא מוגבלת מאוד. מכאן שהמשמעות הניתנת לגיל נשענת על פרשנות שרירותית ולא מבוססת ( ראו כאן).

  (צפיה בדעה במקור)

• תמר נגלר

  איברים הם לצערנו משאב לאומי הנמצא במחסור ולכן אין ברירה אלא לקבוע קריטריונים לתעדוף. קריטריון הגיל נדרש מהסיבות הבאות: א.… איברים הם לצערנו משאב לאומי הנמצא במחסור ולכן אין ברירה אלא לקבוע קריטריונים לתעדוף. קריטריון הגיל נדרש מהסיבות הבאות: א. סיכויי ההצלחה: הגיל הוא מדד כוללני ואמין ביותר להערכת הסיכויים להצלחת השתלה מבחינת עמידה בניתוח, קליטת האיבר, השיפור באיכות החיים ומספר השנים שניתן להפיק מן האיבר (ראו כאן). קיימים פערים מובהקים סטטיסטית בין גיל המושתל לבין סיכויי הצלחת ההשתלה, שרידות השתל ושרידות המושתל (ראו כאן) ב. הזכות לחיים: הזכות לחיים של צעירים אשר הספיקו מעט בחייהם  גוברת על זכותם של  מי שחיו חיים  מלאים.   תפקיד מערכת הבריאות הוא לספק אורך חיים באיכות חיים לכמה שיותר אזרחים באוכלוסייה, ובמצב שבו צעירים מקבלים עדיפות תפקידה זה יוצא אל הפועל בצורה הטובה ביותר. (ראו – כאן) (צפיה בדעה במקור)

• סיכום הדיון

  לפני כמה חודשים עברה רעייתו של נשיא המדינה, השתלת ריאה לצער כולנו היא לא התאוששה ונפטרה כ3 חודשים לאחר מכן.… לפני כמה חודשים עברה רעייתו של נשיא המדינה, השתלת ריאה לצער כולנו היא לא התאוששה ונפטרה כ3 חודשים לאחר מכן. המקרה הציף דילמה עקרונית לגבי קריטריון הגיל בהשתלת איברים במהלך הדיון שפתחנו באתר סוגיא של האגודה עלו שלושה נושאים מרכזיים הנובעים מדילמת קריטריון הגיל:

  1. הזכות לחיים

  כל מצב שבו שני אנשים עם אותו הצורך לא מקבלים את אותו היחס הוא הפרת זכות היסוד לשיויון. לפיכך הנימוק לתיעדוף צעירים בתור להשתלות צריך להיות משכנע מאוד על מנת שיהיה ברור שעקרונות שוויון וצדק נשמרים ושדרך הפעולה היא מוסרית. גיל הוא תכונה חיצונית שאין לאדם שליטה עליה. וכמו במקרה של צבע עור, מוצא או מין, לפיכך במידה ומדובר בצעיר ומבוגר הנמצאים בהווה באותו מצב בריאותי לא ניתן  להפעיל קריטריון גיל(כמו שנכתב בדוח הוועדה הציבורית- ראו כאן). 2. תרומת המושתל לחברה מצד אחד יש לצעירים יותר אפשרות (ושנות חיים) בעתיד לתרום לחברה. מן הצד השני עלתה טענה נגדית שהזקנים תרמו לחברה ויצרו מערכות חברתיות ומשפחתיות בעבר. הם סללו את הדרך והכשירו את הקרקע. ולכן יש להם זכות לא פחותה ואולי אפילו להיפך, לאור פועלם ושנות החיים שצברו בעשייה ובפיתוח.

  3. הכורח בתעדוף: המחסור החמור באיברים

  לאור זמינותם המצומצמת של איברים אין ברירה אלא לקבל החלטות קשות. במצב כה חמור של מחסור  , אין ברירה אלא לקבוע קריטריונים מנחים . טענה זו איננה בלעדית להשתלת איברים אלא לכלל משאבי הבריאות , כפי שטען קאלהן- כאן . הנימוקים התומכים בתיעדוף הצעירים הם: א. תרומה לחברה: כאמור לעיל אדם צעיר הספיק פחות בחייו מהזקן, ויכול עוד לתרום לחברה יותר מהזקן. ב. עתיד בריאותי: גם אם לקראת ההשתלה מצבו הבריאותי של הזקן דומה, בסופו של דבר ניצול האיבר מההשתלה יהיה פחות, בגלל קושי בעמידה בניתוח והסיכון לדחיית השתל. ג. תשואה עתידית : לטווח הארוך התשואה בשנים אצל הזקן תהיה פחותה מחמת אורך חיים קצר יותר. וכפי שתואר בכתב העת המשפטי היוקרתי של אוניברסיטת ייל - ראו כאן. במהלך הדיון הועלו מקורות ממגוון רחב – ראו כאן נשמח להצטרפותכם  לדיון ולתגובותיכם לדעות השונות (צפיה בדעה במקור)

• אודי ליאון

  קורונה : תעדוף צעירים במכונות הנשמה ? קורונה : תעדוף צעירים במכונות הנשמה ? (צפיה בדעה במקור)

• פרופ' אסא כשר

  הערה מיוחדת על היחס לקשישים אסא כשר. - אני אזרח קשיש לפיכך: - לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת,… הערה מיוחדת על היחס לקשישים אסא כשר. - אני אזרח קשיש לפיכך: - לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת, לטפל בי כראוי בעת צרה. - ייתכן בהחלט שאמצא את עצמי חולה שאפשר להציל את חייו, אבל המדינה לא תעשה זאת, מפני שתעדיף עליי אדם צעיר ממני, נניח בן 50.   - ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לאתיקה הרפואית, האמורה להביא בחשבון רק שיקולים רפואיים. אם סיכויי ההבראה שלי הם בדיוק כמו סיכויי ההבראה של אזרח אחר, זה לא העסק של הרופא בני כמה אנחנו. - ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לעיקרון המוסרי של חובת השמירה על חיי אדם באשר הוא אדם. הפלייה מטעמי גיל היא סוג של גזענות.   החששות שלי לא מצוצים מן האצבע. הנה שתי דוגמאות מדברים שאמרו לאחרונה מנהלי בריאות בכירים: המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, א' גרוטו, אמר במסיבת עיתונאים: "הנחת העבודה של משרד הבריאות: 10 - 20 אלף מתים כתוצאה ממגיפת הקורונה. מרבית המתים אנשים מבוגרים, או מי שסובלים ממחלות רקע קשות, היו מתים בלאו הכי". על פניו, המשפט הזה אווילי: "היו מתים בלאו הכי"? גם גרוטו ימות בלאו הכי, גם כל בני משפחתו. מתחת למשפט האווילי מסתתר משפט מרושע: "היו מתים בלאו הכי תוך לא הרבה שנים". זה שיקול שאסור לרופא ואסור למדינה הדמוקרטית להעלות על הדעת. אנשים מבוגרים הם בני אדם שכל ההסדרים, הרפואיים והאזרחיים, חייבים בכבודם ובהגנה על חייהם, ואין לאיש רשות לומר כי מכיוון שתוחלת החיים שלהם לא רבת- שנים אפשר לוותר עליהם. מנכ"לית ביילינסון, א' ברון-הרלב, אמרה בראיון עיתונאי: ";אם יגיע הרגע שבו אצטרך לבחור בין חולה בת 90 לחולה בן 50, אתן את המנשם לחולה הצעיר, כי הסיכוי שלו לחיות טוב שנים רבות הרבה יותר גבוה משלה". זוהי טענה פזיזה ופסולה בכל הממדים. מתעוררת בי חלחלה שמנהל בריאות בכיר חושב כך. כאמור, הטענה היא שגויה אתית, מוסרית ואולי גם חוקית. אזכיר בקיצור שתי השלכות של החלטה פסולה כזו: ראשית, האם בן 30 עדיף על בן 40 וכל מי שצעיר מן המנכ"לית עדיף עליה, כשהתנאים הרפואיים זהים? לא יקום ולא יהיה. ושנית, מניין הרעיון שהפרמטר המוסרי המכריע הוא שנות העתיד הנותרות? האם אין שום ערך מוסרי לשנות העבר הארוכות? החולה בת 90 הייתה אזרחית נאמנה כל חייה ומגיעה לה עזרה בשעת הצורך, לא משנה באיזה גיל. האדם הוא לא תוחלת החיים שלו. האדם הוא עולם ומלואו, חלקו בעבר וחלקו בעתיד, ושום רופא ושום פקיד לא רשאים למחוק את מעמדו כאדם, כשמגיעה לו הגנה במסגרת השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם (צפיה בדעה במקור)

• עורך

  בראיון למערכת Ynet, אומר א.ב יהושוע בן ה83 כי יעדיף למות מנגיף הקורונה, אם יהיה זה במקום אדם צעיר. יש… בראיון למערכת Ynet, אומר א.ב יהושוע בן ה83 כי יעדיף למות מנגיף הקורונה, אם יהיה זה במקום אדם צעיר. יש נחת, לדבריו, מכך שהנגיף פוגע פחות בילדים וצעירים שהם דור העתיד. הקריאה הזו מייצגת דעה מנוגדת לזו של פרופ' אסא כשר אשר עלתה זה מכבר בדיון, לפיה כל אדם "ימות מתישהו", אך אסור להפלות זקנים בגישה למשאבי בריאות ולמכונות הנשמה במחשבה כי מותם 'הקרוב יותר' עדיף, כי חייהם שווים פחות. אם כן מדוע שאדם זקן אשר תרם ועבד כל חייו יתעדף את חייו שלו כחשובים פחות מאלה של אדם צעיר? האם בחירה בין זקנים לצעירים במתן גישה למכונות הנשמה היא אפשרית בכלל? מה אתם חושבים על דיון קשה זה? (צפיה בדעה במקור)

• עורך

  משבר הקורונה מזמן דילמות ואתגרים הקשורים לזמינות מכונות הנשמה ומשאבי בריאות לטיפול בכלל החולים בהווה ובעתיד. כעת אין מחסור אקוטי… משבר הקורונה מזמן דילמות ואתגרים הקשורים לזמינות מכונות הנשמה ומשאבי בריאות לטיפול בכלל החולים בהווה ובעתיד. כעת אין מחסור אקוטי במכונות הנשמה, יחד עם זאת ייתכן שעוד נכונו לנו החלטות קשות מעין אלה בעתיד, ולצורך כך כונסה וועדה ציבורית ייעודית. הוועדה אשר כונסה לצורך דיון בתעדוף חולים קשים בתקופת משבר הקורונה, פרסמה החודש (אפריל) נייר עמדה ובו קווים מנחים לתעדוף באם יעלה הצורך. בין הנקודות להתייחסות עלו גם מצב תפקודי קודם, נוכחות מחלות קשות ורצון המטופל. לא עלתה התייחסות ממוקדת עבור קבוצות גיל שונות, אך יחד עם זאת ניתן להבין מהמסמך אילו קבוצות אוכלוסיה ככל הנראה יקבלו תעדוף נמוך יותר בגישה למשאבי בריאות. מוזמנים לקרוא את המסמך החשוב (כאן) ולכתוב, מה אתן חושבות/ים על הקריטריונים בסוגיה קשה זו? (צפיה בדעה במקור)