כחלק מהמאבק לבלום את התפשטות נגיף הקורונה בישראל, יחד עם הניסיון להחזיר את המשק לפעילות, פרסמו בחודש אפריל תקנות לשעת החירום אשר כללו תקנה האוסרת על אזרחים ותיקים, מעל גיל 67, לחזור למקום עבודתם (למעט אם יכלו להמשיך לעבוד בבית). לאחר מחאה ציבורית ופנייה לבג"צ בוטלו תקנות אלו והותר לאזרחים וותיקים לחזור לעבודה. יחד עם זאת, אזרחים וותיקים רבים טרם חזרו למעגל העבודה, וניתן לשער כי יהיו האחרונים לחזור. רבים מהאזרחים הוותיקים ממשיכים לעבוד היות ואין להם מקורות הכנסה מספיקים למחייתם.
אזרחים וותיקים אשר הוצאו לחל"ת או פוטרו לא זכאים על פי החוק לדמי אבטלה. אי לכך נוצר מצב בו אנשים שבחרו להמשיך לעבוד, חלקם כהכרח על מנת להתקיים בכבוד, נאלצו להסתדר עם קצבת זקנה של 2,300 ₪ בלבד. מענק ייעודי תיקן זמנית עיוות זה, אך משבר הקורונה טרם הסתיים, דבר המדאיג בוודאי את אלו שטרם חזרו לעבודה.
הבידוד בתקופת הקורונה גרם להגדלת ההוצאות של חולים סיעודיים אשר חיים בביתם.
אחד מהרכיבים המשמעותיים בהוצאה העודפת בזמן זה הוא ההוצאה הנוספת במשכורתם של המטפלים הסיעודיים, אשר בסופי שבוע נאסר עליהם לצאת מבית המטופל לימי המנוחה שלהם (לאור החשש מהדבקות).
פרוש הדבר תוספות תשלום בעבור שישי, שבת ויום חופשי אשר החולים הסיעודיים נאלצו לשלם עבור אותם מטפלים. מיותר לציין כי לחלק מהחולים אין את היכולת לשלם על הוצאות נוספות אלו.
הסגר הממושך והקפאת פעילות של המשק בניסיון למנוע את התפרצות מחלת הקורונה הובילן למשבר כלכלי הולך ומעמיק המשפיע על כלל אוכלוסיית ישראל.
האזרחים הוותיקים הם קבוצה בעלות סיכון גבוה יותר להיפגע כלכלית מהמשבר. קבוצה אחת שנפגעה הם העובדים הוותיקים. המשבר הכלכלי הוביל לפיטורין והוצאה לחל"ת של עובדים זקנים רבים והוביל למצוקה כלכלית חריפה בקרב אלו אשר מסתמכים על שכר העבודה למחייתם ואינם זכאים על פי חוק לקבלת דמי אבטלה. קבוצה נוספת אשר נפגעה הם אנשים סיעודיים, אשר מצאו עצמם עם הוצאות משמעותיות בעבור שכר המטפלים.