לקבלת שם משתמש וסיסמא
תעשיית האנטי-אייג'ינג עולה כפורחת בשנים האחרונות. גברים ונשים נוקטים בשלל אמצעים- לרבות הליכים כירורגיים- על מנת להסתיר את סימני הזיקנה, ומודל היופי המבוגר החדש משווק לציבור הרחב דרך אנשי תרבות ו"סלב". לאחרונה התעורר דיון סוער ברשתות החברתיות ובתקשורת בעקבות טיפול האנטי-אייג'ינג שעברה הזמרת מרגלית צנעני, טיפול שתוצאתו ניכרה לעין בטקס הדלקת המשואות. מחד גיסא, ברור לחלוטין שכל זקן וזקנה חופשיים לנקוט בכל פעולה שנועדה להצעיר את המראה החיצוני שלהם, והדבר מובן על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשי עולם התרבות, החשופים לביקורת ציבורית תמידית. מאידך גיסא, האם טיפולי אנטי-אייג'ינג אינם למעשה ניסיון (ויש יאמרו: ניסיון נואש ופתטי) להתכחש לתהליך הטבעי של הזדקנות הגוף, ובכלל זה הזדקנות מראה הפנים, תוך כניעה להבניה החברתית לפיה גיל צעיר=יופי ואילו זיקנה=כיעור? ומנקודת מבט פמיניסטית, האם נשים ידועניות בכלל, ונשים ידועניות בגיל הזיקנה בפרט, העוברות טיפולי אנטי-אייג'ינג, אינן מחזקות את התפיסה השוביניסטית לפיה אישה נבחנת קודם כל עפ"י המראה החיצוני?
