להתחברות
לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

הארכת חיים

הארכת חיים

כל יום הוא חשוב ומשמעותי ועדיף על פני האלטרנטיבה של לא לחיות. (הרב רייזנר). כל רגע עם המשפחה הוא יקר מפז, ויש לשקוד ולהאריך חיים של כל מטופל אפילו בכמה ימים, ולראות בכך הצלחה. זאת בין השאר משום שחיינו ניתנו לנו כפיקדון, כמתנה וכזכות מאת האלוהים ואל לנו לקבוע מתי לקצרם (פרופ רוזין).

בנוסף, הלחץ שעלול לחוש המטופל כדי לא להיות לנטל על משפחתו ועל מערכת הבריאות עלול להביא לקבלת החלטות שאינן מממשות את רצונו האמיתי (הרב שרלו). זהו תפקיד המשפחה לעודד את המטופל כל הדרך ולסייע לו לעמוד בקושי ובייסורים על מנת לא לוותר על הסיכוי להחלמה (סורקין וחב'), קלוש ככל שיהיה.

איכות החיים

איכות החיים

החיים חסרי משמעות כשלעצמם, ואם הם מלאים בסבל, לעתים הוא מרוקן אותם מתוכן ויוצר מציאות של כאב בלבד, שהמטופל חייב להתעורר אליה בכל בוקר מחדש (מלכה פיוטרקובסקי).

זכותו של אדם להשתמש באוטונומיה שלו מתוך ההיכרות עם עצמו ועם יכולותיו, והיכרות עם המציאות כפי שהיא הכוללת לעתים סיכויים קלושים ותקווה חסרת שחר של בני משפחה ומטפלים (ההסתדרות הרפואית). הבחירה שלא להסכים לכל התערבות רפואית אינה וויתור על החיים. היא שליטה בהם, היא בחירה. היא חיים קצרים, אך בכבוד (טובה פולק ז"ל).

תמצית 

כאשר מקבל אדם בשורה מרה הנוגעת למצבו הבריאותי, לא רק עולמו שלו מתהפך עליו. מיד הוא מוצא עצמו מוקף בבני משפחה מרוגשים ובצוות רפואי נרחב, ומוצף במושגים חדשים, נתונים סטטיסטיים ותכניות טיפול (ההסתדרות הרפואית). ברגע אחד מושג הזמן משתנה, והמטופל מוצא את עצמו בניסיון דחוק להתמודד עם השאלה שכולנו מייחלים שלא להידרש לה לעולם. באיזה מחיר אני מוכן להרוויח עוד זמן? והאם יש לי הזכות לבקש להפסיק טיפולים קשים שגורמים סבל (הרב שרלו)? האם אי הסכמה לכל סוג של טיפול משמעותה לוותר? אולי דווקא המשמעות היא שליטה? יכולת בחירה ("שובר שורות")? זו סוגיה שבמרכזה אוטונומיה והזכות של מטופל על גופו, על חייו ומותו. וגם שאלה מוסרית אשר נוגעת בין השאר לסביבה הקרובה, ולסיכון לעומת סיכוי