Login
In order to get your User name and Password
Register here

Synopsis

צורך אנושי טבעי ולגיטימי

צורך אנושי טבעי ולגיטימי

תעשיית Anti-aging מאפשרת למאות מיליוני גברים ונשים בעולם פתרונות שלא היו כמותם בעבר.

באמצעות הקפיצה הטכנולוגית אנשים יכולים להעלים קמטים ולחוש צעירים, יפים ואטרקטיביים יותר. הצורך ב”נעורי עד” החוזר ומופיע בצורות שונות משחר ההיסטוריה, בסך הכול מגלם שאיפה טבעית ואנושית של האדם להישאר “צעיר לנצח”.

כמו שאנחנו מתאפרים, מעצבים תסרוקות ובוחרים את הבגדים המחמיאים לנו
– אין שום סיבה שלא נעשה כך גם עם סימני הגיל.

אסור להעלים את סימני הגיל

אסור להעלים את סימני הגיל

המרדף הבלתי פוסק אחר עץ החיים הוא תובעני ומעייף. זאת ועוד, הסתרת סימני הזמן ואותות הגיל היא כמחיקת זהותו של האדם, ובעיקר מבססת סטראוטיפים גילניים בתקופה בה ההבניה החברתית השלילית של הזיקנה מתחילה להיסדק. חז”ל, למשל, מציעים מבט של יעוד המעניק משמעות לזיקנה. הקושי להשלים עם הזיקנה נובע מתוך שיפוט שלה באמות המידה של הצעירים, המעריכים יצירתיות ואון. כאשר מבינים, כי הזיקנה היא תקופת חיים בעלת ערך העומד לעצמו, הרי שניתן לכבדה ולהדרה במקום להדירה, לכן, דווקא בעת הזו יש צורך לעודד את האדם לקבל בברכה את טבעה של הזקנה וסימני הגיל, לייחד אותה ולחגוג אותה.

כמו בשירו של ארז הלוי : “כך ברא אותך הטבע” (לצפייה כאן).

Summary 

קדושת הנעורים בחברה שלנו מעודדת את החיפוש הבלתי נדלה אחרי מעיין הנעורים. בחיפוש זה מובלעת הכמיהה להבסת המוות, והיא מקבלת את ביטוייה התרבותיים גם בשלל תחומי האמנות והמוסיקה (כמו בשירה של להקת אלפוייל – כאן ובסדרת המד”ב לחיות לנצח – כאן )

רדיפה זו ניצבת אל מול רוח התקופה, בה נובטים ניצני השינוי של ההבניה החברתית השלילית של הזקנה, מבקשים לקבל בברכה את פניה, ומעודדים, כפי שטוען פרופ’ פלגי כאן, דווקא את טיפוח ייחודיותה.

סוגיה זו עוסקת בשאלה האם מעֶבר לצורך בהארכת שנות חיים בריאות, עלינו להמשיך ולקעקע את מעיין הנעורים במראה, בשפה ובביטויי התרבות השונים, המעגנים אותו כ”כ עמוק בעולמנו, או שמא עלינו לקבל בברכה את פני הזקנה החשופות, ולהבין כי הרדיפה אחרי אידיאל הנעורים אינה אלא מבססת אמצעים רבי-עוצמה להטמעה של סטריאוטיפים גילניים בחברה, כפי שאלו באים למשל לידי ביטוי בספרו של האקסלי “עולם חדש מופלא” (לחץ כאן למעבר למקור), ובכך משרישה נורמות מזיקות שבעצם ראוי לשנותן?!

(כתבה: נועה בכמן)