להתחברות
לקבלת שם משתמש וסיסמא
הרשם כאן

דיור משותף: חיי שיתוף בדיור מוגן בתי אבות ציבורים

דיור משותף: חיי שיתוף בדיור מוגן בתי אבות ציבורים

דיור משותף מזמן  הרחבה משמעותית של הזדמנויות לאינטראקציה חברתית (אחת מהאסטרטגיות העקריות שננקטו בדוח הועדה).

במחקרים הוכח שהתערבויות שמעודדות, כחלק מובנה שלהן, אינטראקציות חברתיות הן אפקטיביות יותר מאלה שאינן מבוססות על פעילות קבוצתית. מודל זה מאפשר הפעלת עוד אסטרטגיות המצויינות בדו"ח כמו שיפור מיומנויות חברתיות והגברת התמיכה החברתית

החיסרון המרכזי הוא לכאורה העלות הגבוהה יחסית  – שכיום אפשרית רק לבעלי אמצעים . הרחבתה לכלל האוכלוסיה דורשת תקציבים גדולים מהמדינה.

המשך חיים בקהילה

המשך חיים בקהילה

המעבר לדיור מוגן או מוסדי הוא  בעייתי מכמה בחינות. מעבר לאתגר העלויות, יש כאן עקירת הזקן מסביבתו הטבעית והקהילתית בה יש לו גם מכרים ולעיתים גם בני משפחה בקרבת מקום. במקרים רבים כאשר הזקן עוזב את ביתו בני המשפחה חשים כאילו האחריות מוסרת מהם ומועברת למוסד ובכך מוחרפת בדידותו.

לפיכך יש צורך בפיתוח פעולות איתור, טיפול ומניעה בתוך הקהילה.
תוכניות בקהילה מאפשרות שינוי דפוסים של התנהגות בלתי מסתגלת – מתוך הקהילה ולא בתוך מסגרת נוקשה ולא גמישה.

תמצית 

סוגיית הבדידות כוללת בתוכה התמודדות עם מספר אתגרים:

  • הפרישה מהעבודה מכילה בתוכה מעבר מאורח חיים פעיל לאורח חיים מתון (במקרה הטוב), מסדר יום קבוע לשגרה חדשה ולא מוכרת הכוללת בתוכה זמן עצום של פנאי. גם המעגלים החברתיים מתחילים להצטמצם.
  • התרופפות הקשר, לא רק הפיסי, בין הילדים להורים המזדקנים משפיע גם הוא.
  • עם ההתאלמנות  בן או בת הזוג נותרים לבד בבית. כל מה שנהגו לעשות ביחד כבר לא אפשרי. אין אפילו מי שישמע או יגיב להערה סתמית. הבית ריק. האלמן/ה נשאר/ת לבד במשמעות הכי בסיסית של המילה.
  • ועוד לא אמרנו כלום על השיקול הכלכלי שמשחק תפקיד בהחלטה האם להשתתף או לא בפעילות חברתית, או על ירידה בתפקוד עקב מגבלה פיזית או מנטאלית המובילה לחוסר יכולת לעשות פעולות שסייעו לזקנים בקשר עם החוץ.