Synopsis
The Discussion
הפשרה לא פותרת את הבעיה המרכזית של ההצעה.
הסיבה היא כי ברמות הגבוהות אנשים זקוקים לשירות בבית ולא בהכרח במרכזי יום
ואם אנשים מאד מבוגרים ומאד מוגבלים יהא עליהם לחפש בעצמם מטפלים ולהיות מעבידים וזה לא לעניין…
אני תומכת בדעתו של פרופ' בריק
“הבחירה” תעבור מהזקנים לילדים וכשהילדים ירצו להשיג עזרה/מטפלת הם יצטרכו לשלם פי 3, ויש סכנה שיחליטו לא לעשות זאת. זהו עול נוסף על בני משפחה “טובים” ואפשרות לניצול כלכלי ל”רעים”
-
x
אכן. מסכימה לחלוטין. אך מעלה תהייה- מדוע גם כאן לקחת- מאלו שיכולים להחליט לבד ולא תלויים בילדים- את האפשרות להתאים את הכספים לצרכים שלהם?
מדוע בגלל מיעוט לקחת את זכות הבחירה והאוטונומיה מהרוב?.
להלן תגובתנו שמסתמכת על פידבקים מהשותפים :
1.עם כל הכבוד לחוסר הרצון שלנו להיות פטרנליסטיים , עדיין רוב השותפים רואים בנושא הגמלה בכסף בעייתיות,
מבחינת החשש שיעשה שימוש בכסף למטרות אחרות
- החשש שיקנו הרבה פחות שעות סיעוד באופן פרטי
- החשש שזקנים רבים יתקשו לארגן את השרות בכוחות עצמם
- החשש שחלקם אף ינוצלו לרעה ע”י בני משפחה או אחרים.
- כולם מסכימים שיש הכרח בבקרה ובפיקוח ובהגברת הבדיקות של אנשי המקצוע כדי לבדוק אם הזקן מקבל את צרכיו.
3.יחד עם זאת, יש החושבים כי ישנם זקנים המפסידים שעות טיפול כי לא רוצים להכניס גורם זר לבית, והיה אפשר להיעזר בבן משפחה
ולכן הפשרה, שקשישים סיעודיים יוכלו לבחור אם לקבל תמיכה על ידי שעות סיעוד (אפשרות ברירת המחדל) או כסף היא טובה , בתנאי שייעשה משהו לא גורף, גמיש ומתאם לצורכי הזקן והמשפחה.
4.סוגיית מרכזי היום חשובה ביותר. אנו צופים שמעטים מאוד ישלמו את מלוא העלות ולמעשה יוותרו על שירות כה משמעותי וכוללני שמהווה עבור לא מעטים עוגן טיפולי מרכזי בקהילה.
המשמעות פגיעה קשה במרכזי היום ובזקנים בקהילה.
-
x
מאד מזדהה עם הדברים של קדמון שטרן טל.
העניין הוא שצריך לתגבר פיקוח, כדי שכל זקן יוכל לנצל את מה שמגיע לו, בהתאם לבחירתו ולצרכיו.
כיוון שנושא הפיקוח הוא קריטי, נראה לי שיהיה מסובך ליישום, משום אינטרסים צולבים במשרדים השונים.
איני רואה לצערי, איך אפשר לגשר בין כלל הדעות שהושמעו לבין קבלתה של החלטה מושכלת על ידי
הרשויות.
איפה הרעיון של הקמת המועצה לשלום הזקן ??? אולי קיומה היה מייתר את הבעתיות הנובעת מריבוי משרדים העוסקים בעניינם של הזקנים בישראל.
הרעה החולה מתחילה באיכות הטיפול הירוד ביותר של הרבה מאוד מט”בים/”יות, דבר הנובע, בין השאר, מהתשלום הזעום למטפלות.
בעיני יש מקום להגדיל את התשלום לשעה (גם אם זה יפחית את מספר השעות) ולחייב בהכשרה מקצועית כמו
גם במעקב צמוד על ביצוע השעות בפועל!!! אין להכניס כל מטפלת ויש ליצור סינון שלהן. זה כבר יכול לשפר את תדמית המקצוע ואת הכנסותיהם/ן.
באופן כללי , זה נכון שכשקשישים מקבלים כסף קשה להם להוציא אותו על שעות טיפול. הם יעדיפו לשמור לצרכים אחרים ולא תמיד יש תמימות דעים לגבי צורכיהם.
לכן אני הייתי ממליצה לתת בשעות טיפול , עם מעקב צמוד על איכות וביצוע השעות המליאות.
תמי מולר, אחות מומחית לגריאטריה
Contents
עמדות עיקריות
הדיון
מה דעתכם על הפשרה המוצעת בכנסת?
Last Posts
מאד מזדהה עם הדברים של קדמון שטרן טל.
העניין הוא שצריך לתגבר פיקוח, כדי שכל זקן יוכל לנצל את מה שמגיע לו, בהתאם לבחירתו ולצרכיו.כיוון שנושא הפיקוח הוא קריטי, נראה לי שיהיה מסובך ליישום, משום אינטרסים צולבים במשרדים השונים.
איני רואה לצערי, איך אפשר לגשר בין כלל הדעות שהושמעו לבין קבלתה של החלטה מושכלת על ידי הרשויות.
איפה הרעיון של הקמת המועצה לשלום הזקן ???
אולי קיומה היה מייתר את הבעתיות הנובעת מריבוי משרדים העוסקים בעניינם של הזקנים בישראל.
החבורה הגדולה השותפה לדיונים בפורום זה , מעידה הן על רמת המתדיינים ,הן על האיכות והן על הכמות .
מנסיון ומהכרות גם מהצד השני(הממלכתי) וגם מהצד האקדמי והיישומי אין ספק שאנחנו לפני רגעים קריטיים שישפיעו על עתיד עולם הזקנה הישראלי, השפעה של ממש.
חובה עלינו לארגן נציגות שתנסה לגבש את מכלול הדעות שנשמע ולצאת, תרתי משמע, למסע בין המשרד לשיויון חברתי ,למשרד הרווחה, למשרד הבריאות, ללובי שבכנסת ,לביטוח הלאומי, לאגודה לגרונטולוגיה וכן הלאה, כשאנו מצוידים בהסכמות וברעיונות ומנסים גם לממשם-אחרת נגזר עלינו להתבונן בחבורת פוליטרוקים שישיגו את חלומות משרד האוצר ודומיו ולא את מה שהזקנים ,שהם מרכז העשייה, זקוקים באמת.
אני מעריך שאבעיר הרגע אש קטנה, בדברי אבל הגיע הזמן לאמר זאת בקול צלול וברור-יש זקנה בארץ ולא מתיחסים אליה כיאות. לדעתי-הבה “נרים את הכפפה” ונצא למערכה לא על שמפניות ושאר בוקי סריקי ,אלא על המהות שמעלה פרופסור לבינשטיין
(ד”ר אבי ביצור: ראש ההתמחות לגרונטולוגיה יישומית ,המרכז ללימודים אקדמיים,אור יהודה)
כאשר מדובר ברמה הקלה ביותר- הדבר יכול להיות פתרון טוב. מעבר לרמה הקלה ביותר- דעתי כדעתה של פרופ' לבינשטיין . (דב דוניץ עו”ד),
אני מעריך שאבעיר הרגע אש קטנה, בדברי אבל הגיע הזמן לאמר זאת בקול צלול וברור-יש זקנה בארץ ולא מתיחסים אליה כיאות. לדעתי-הבה “נרים את הכפפה” ונצא למערכה לא על שמפניות ושאר בוקי סריקי ,אלא על המהות שמעלה פרופסור לבינשטיין
אבי צור , דב דוניץ
החבורה הגדולה השותפה לדיונים בפורום זה , מעידה הן על רמת המתדיינים ,הן על האיכות והן על הכמות .
לכן חובה עלינו לארגן נציגות שתנסה לגבש את מכלול הדעות שנשמע ולצאת, תרתי משמע, למסע בין המשרד לשיויון חברתי ,למשרד הרווחה, למשרד הבריאות, ללובי שבכנסת ,לביטוח הלאומי, לאגודה לגרונטולוגיה וכן הלאה, כשאנו מצוידים בהסכמות וברעיונות ומנסים גם לממשם-אחרת נגזר עלינו להתבונן בחבורת פוליטרוקים שישיגו את חלומות משרד האוצר ודומיו ולא את מה שהזקנים ,שהם מרכז העשייה, זקוקים באמת.
אני מעריך שאבעיר הרגע אש קטנה, בדברי אבל הגיע הזמן לאמר זאת בקול צלול וברור-יש זקנה בארץ ולא מתיחסים אליה כיאות. לדעתי-הבה “נרים את הכפפה” ונצא למערכה לא על שמפניות ושאר בוקי סריקי ,אלא על המהות שמעלה פרופסור לבינשטיין.
(ד”ר אבי ביצור: ראש ההתמחות לגרונטולוגיה יישומית ,המרכז ללימודים אקדמיים,אור יהודה)
כאשר מדובר ברמה הקלה ביותר- הדבר יכול להיות פתרון טוב. מעבר לרמה הקלה ביותר- דעתי כדעתה של פרופ’ לבינשטיין .
(דב דוניץ עו”ד),