Synopsis
בעד הבידוד
אין ברירה ! חייבים להגן על האוכלוסייה המבוגרת הפגיעה
נגד בידוד גורף
אין הגיון בהכנסת כמיליון וחצי איש לבידוד!
מדובר באוכלוסיה המונה כמיליון וחצי איש, כרבע מהם עדיין בשוק העבודה, הצעד ההגיוני הוא להמשיך לבודד את החולים והנשאים, לא את הבריאים.
השלכות הבידוד
כתוצאה מבידוד מתמשך וריחוק חברתי ישנן השלכות על חוסן בריאותי ונפשי
Summary
ווירוס הקורונה אשר מתפשט בעת האחרונה ברחבי העולם משפיע על האנושות בדרכים רבות.
אחוזי ההדבקה והתמותה ממנו גבוהים, השווקים סופגים נזקים כלכליים אדירי ממדים, ועלינו מוטלות הגבלות נרחבות של חופש התנועה.
כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן בני ה60+ חשופים לפגיעה הקשה ביותר, אחוזי התמותה כתוצאה מהדבקה הם גבוהים בקבוצת הגיל הזו והסיבוכים הם קשים.
לאחרונה פורסמה הנחיה של ארגון הבריאות העולמי על פיה על בני קבוצת הגיל להימנע מיציאה בלתי נחוצה למרחב הציבורי ומשהות במקומות הומי אדם. ההנחה היא שאם כל בן 60+ יכנס למעין בידוד יזום, נוכל להציל חיי אדם ולעצור את העומס המתרגש על מערכת הבריאות.
הצעד הנוכחי מעלה סימני שאלי לגבי היכולת להגן על הזקנים מפני התפשטות המגפה, האם לבידוד יזום או צמצום תנועה יש הצדקה בריאותית וחברתית?
הסוגיה הנוכחית מעלה שאלה לגבי מאזן הסיכונים הכרוך בהרחקת זקנים מהחברה.
לסוגיה הדנה בדרכי התמודדות לתמיכה תחת ההגבלות הקיימות לחצו כאן
The Discussion
עמדות עיקריות – מה דעתכם ?
בידוד הוא הגבלה קשה של חופש אשר יכולה להתבטא בכל תחומי החיים, ומהווה הדרה בפועל של הזקן מהחברה.
יש לזכור שמדובר באוכלוסיה רחבה, פעילה אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהקהילה והחברה. מספר הנדבקים בישראל עומד כרגע על עשרות, זה לא מצדיק הרחקה מהנכדים, החברים והתעסוקה אשר ממלאים את היומיום של כל אחד מאיתנו. הצעד ההגיוני הוא להמשיך לבודד את החולים, לא את הבריאים.
כמי שנופל בהגדרה, והרבה יותר ממנה, יש להפעיל שכל ישר – כי הרשויות די לא עוזרות. סיפור מ 11/3/2020
תכננתי להגיע לאיכילוב לצילום רגלים שאין בינו ובין הגב’ קורונה שום קשר – ואפילו לא צריך לקבוע מועד. פשוט הגע וצלם. אלא ש…. בכל זאת. אז שלחתי מייל ל”צור קשר” וגם טלפנתי. בטלפון, לאחר דיון וכמה התיעצויות ההמלצה הייתה “אל תבוא”. שעה אחר כך חזרו מ”צור קשר”. שוב כמה התיעצויות פנימיות – “בבקשה – נשמח לראותך [בערך] כי הרנטגן פועל”. באמת יכול לבלבל. החלטתי לדחות הצילום, שאינו קריטי ל”אחר הקורונה”. אבל מקרה זה מתאר את כמות הבלבול בשטח. גם לגבי חכמים ומנוסים ויודעי קרוא וכתוב. לסיכום – עד שלא תהייה המלצה חד משמעית – ההחלטה בידי כל קשיש וקשישה – וכל הסומך על הנחיית הרשויות – עושה זאת בסופו של יום על אחריותו ושיקולו בלבד
אין הגיון בהכנסת מיליון וחצי איש לבידוד, מה גם שלפחות רבע מהם עדיין עובדים. עדיף לאתר את קבוצות הסיכון הגבוהות ולתת להם תשומת לב מיוחדת עם תוכנית מתאימה. למשל בני 70-80 עם מחלות כרוניות ורמת חיסון נמוכה. כמו כן יש להתיחס בשונה לאלה הנמצאים בבית ואול הנמצאים בדיוא מוגן ובמוסדות.
האם להפסיק להתנדב?
בימים האחרונים הופסק מגע של מתנדבים עם זקנים בכל רחבי הארץ. בוטלו ימי התנדבות של חברות, נסגרו מרכזי יום, ואין כניסת מבקרים לבתי אבות ודיורים מוגנים. מאות אלפי זקנים ספונים בבתיהם ללא קשר עם העולם החיצון.
האם לכך התכוונו השלטונות בנקיטת צעדי החירום?
האם לקחו בחשבון את ההשלכות ההרסניות על הציבור שהוא ממילא רגיש? יש שיאמרו שלא.
יחד עם זאת, עולים קולות לפיהם הסכנה להידבקות ולמוות היא קריטית יותר מהרובד החברתי, לא כל שכן חוסר היכולת הכלכלית של המערכת להתמודד עם תחלואה מסיבית.
מה דעתכם?
האם לנתק קרבה פיזית מחשש לחיי הזקנים? או לשמר מערכת תמיכה חברתית, שבחלקה כוללת מגע?
ההגיון לכאורה הוא שכל הזקנים הנם בקבוצת הסיכון הגבוהה . ובכך אנחנו מגינים עליהם גם אם במחיר קושי חברתי .
אהוד לביא
ההגיון לכאורה הוא שכל הזקנים הנם בקבוצת הסיכון הגבוהה . ובכך אנחנו מגינים עליהם גם אם במחיר קושי חברתי .
השאלה היא האם הנזק הנפשי מהבידוד לא עולה על החשש מהנזק הגופני ?
ראו כאן
Editor
השאלה היא האם הנזק הנפשי מהבידוד לא עולה על החשש מהנזק הגופני ?
ראו כאן מאמר רלוונטי מגלובס .
אם תלמיד רצח בשוגג וחייב גלות לעיר מקלט, מגלים את רבו יחד איתו על אף שבמצב שהרב יכעס על התלמיד עלולים להיות תוצאות קשות–נשיכתן שורפת. אני מבין שאכן יש מצבים שהתמיכה החברתית גוברת על חששות לפגיעת פיזית.
ברין חנינה
אם תלמיד רצח בשוגג וחייב גלות לעיר מקלט, מגלים את רבו יחד איתו על אף שבמצב שהרב יכעס על התלמיד עלולים להיות תוצאות קשות–נשיכתן שורפת. אני מבין שאכן יש מצבים שהתמיכה החברתית גוברת על חששות לפגיעת פיזית.