Synopsis
Summary
רקע: מגפת הקורונה פגעה באופן דרמטי בבתי האבות. משבר זה הציף שורה של מחדלים וליקויים בהתנהלות משרד הבריאות והגופים האחראים. כניסתם של אנשי צוות חולי קורונה, מחסור בציוד מיגון וביצוע מספר נמוך של בדיקות לאיתור חולי קורונה הובילו להתפרצות המחלה בבתי האבות. התמותה בקרב דיירי בתי האבות גבוהה ועומדת על כ-42% מכלל הנפטרים מהנגיף. בכדי להגן על הדיירים ולמנוע מוקדי התפרצות החליט משרד הבריאות על סגירת המוסדות למבקרים מבחוץ. סגר זה משפיע באופן שלילי על רווחתם הנפשית של הדיירים.
מחאת המשפחות: בעקבות המשבר החלה להתגבש מחאה ארצית של משפחות הדיירים בבתי האבות והמוסדות הסיעודיים, אשר דרשו להעביר את הטיפול ממשרד הבריאות לגורם ניהול על וליישם תכנית בשם “מגן אבות ואימהות”. מטרת התכנית היא הבטחת החוסן הלאומי והגנה על אוכלוסיות האנשים הזקנים ואוכלוסיית בעלי המוגבלויות השוהים במסגרות החוץ ביתיות, אל מול התפשטות מחלת ה-COVID19.
בלי תקצוב של התכנית, הדיירים ימשיכו להיות חשופים לסכנת הידבקות.
The Discussion
בעקבות משבר הקורונה חלה עלייה בהתעסקות של התקשורת ,ומתוך כך של האוכלוסייה כולה- במה שקורה בבתי אבות. האם אנו נותנים מספיק מחשבה מה קורה שם בימי חול?
עד כמה הדיירים במחלקות התשושים, סיעודיות ותשושי הנפש מבודדים בימי שגרה??? כמה מהם יוצאים לאן שהו? לבית קפה ? לנשום אוויר?
הרי רובם הגדול מבודדים כל השנה כי הם בקומה 2 או מינוס 3 ואין צוות ולא תמיד בני משפחה שיוציאו אותם.
הבידוד , ויותר מזה הבידוד החברתי קיים שם כל יום כל היום. ולא רק בימי קורונה
כמובן שבימי המשבר הדבר אף מחמיר כי גם בני המשפחה- הקשר היחידי עם העולם החיצון- נלקח מהם. מי יתן ונוכל כולנו- אנשי מקצוע, משפחה ויותר מכל זקנים- ליצור שינוי מהותי בנושא. כל מי שחווה על בשרו את הבידוד בבית- לא יכול להעלות על עצמו להישאר במרחב אחד חודשים ואף שנים- כפי שקורה במוסדות.
דילמת הסגר על בתי האבות
מגיפת הקורונה פגעה בצורה חמורה בבתי האבות . כמעט 50% מהמתים מקורונה בגל הראשון היו מבתי האבות . לפיכך החליטו משרד הבריאות ומנהלי בתי האבות על איסור כניסת מבקרים אל בתי האבות ברחבי הארץ אליהם ראו כאן
גם לאחר שכלל המשק יוצא מהבידוד, המשיכו לחול בעבור דיירי המוסדות הגבלות חמורות על כניסת מבקרים או יציאה מחוץ למוסד, צעד הנתפס בעיני רבים כפגיעה באוטונומיה ובזכויות האדם שלהם.
לאחר הירידה בתחלואה והיציאה של המשק מהסגר גובש במטה מגן אבות ואמהות (שהוקם להתמודדות עם המשבר בבתי האבות ) נוהל מסודר לפתיחת בתי האבות למבקרים.
נוהל זה נתקל בהתנגדות אגף הגריאטריה במשרד הבריאות וגם על ידי חלק ממנהלי בתי האבות.
משפחות הדיירים יצאו למאבק לשחרור מהסגר בנימוק שהבידוד פוגע גם בשלומם הנפשי של הדיירים .
האם ישנה דרך לאזן בין שמירה על בריאות הדיירים לבין שמירה על שלומם הנפשי?
האם נכון ואחראי לאפשר ביקורי משפחות לאור התפשטות הקורונה במוסדות אלו?
האם להעדיף את שלומם הנפשי של דיירי בתי האבות על שלומם הפיזי ?
אירית רבינוביץ
את כמובן צודקת .
השאלה היא מה הפתרון ?
יש בהחלט על מה לדון כשמדובר על דיור רגיל בקהילה מול דיור בבתי האבות והדיור המוגן
אבל מה האלטרנטיבה לגבי המחלקות הסיעודיות ותשושי הנפש ?
כיצד ניתן לפתור את בעיית הבדידות שם (למעט בני המשפחה) ?