אמירת האמת היא חובה מוסרית עקרונית. יתר על כן, זכות האוטונומיה של החולה, גוברת על כל שיקול אחר, ואילו ההחלטה שלא לשתף את האדם במצבו, שומטת למעשה את קרקע האוטונומיה האחרונה שנותרה לו על חייו, ואף מנוגדת למהות חוק “החולה הנוטה למות”.

אמירת האמת מאפשרת סגירות מעגל ופרידה ראויות ולבסוף גם חוויות של הקלה ושחרור. כפי שניתן לראות בשיחה עם מוריס שוורץ

שיתוף החולה במצבו, עשוי אף לעודד את החולה לשוחח על הטיפול שיקבל בשעתו האחרונה, ובכך לאפשר לו חוויות של בחירה ושליטה גדולות יותר.

בן המשפחה המלווה את החולה במחלה קשה יכול לשער טוב יותר מן הרופא כיצד יגיב החולה לשמע הבשורות הקשות. לכן על הרופא לגלות את כל האמת לבן המשפחה- ולא לחולה- ולהעביר אליו את ההחלטה.