Login
In order to get your User name and Password
Register here

Synopsis

The Discussion

x

איברים הם לצערנו משאב לאומי הנמצא במחסור ולכן אין ברירה אלא לקבוע קריטריונים לתעדוף. קריטריון הגיל נדרש מהסיבות הבאות:

א. סיכויי ההצלחה: הגיל הוא מדד כוללני ואמין ביותר להערכת הסיכויים להצלחת השתלה מבחינת עמידה בניתוח, קליטת האיבר, השיפור באיכות החיים ומספר השנים שניתן להפיק מן האיבר (ראו כאן). קיימים פערים מובהקים סטטיסטית בין גיל המושתל לבין סיכויי הצלחת ההשתלה, שרידות השתל ושרידות המושתל (ראו כאן)

ב. הזכות לחיים: הזכות לחיים של צעירים אשר הספיקו מעט בחייהם  גוברת על זכותם של  מי שחיו חיים  מלאים.   תפקיד מערכת הבריאות הוא לספק אורך חיים באיכות חיים לכמה שיותר אזרחים באוכלוסייה, ובמצב שבו צעירים מקבלים עדיפות תפקידה זה יוצא אל הפועל בצורה הטובה ביותר. (ראו – כאן)

קריטריון הגיל הכרחי

קריטריון הגיל הכרחי

2 Replies
  • x

    צריך לעשות כאן ניהול סיכונים. זקן גם יהנה פחות מהאיבר, גם לא בטוח שיקום מההרדמה אחרי ניתוח וגם לא בטוח שהאיבר ייקלט. נגיד למי שיש אי ספיקת כליות בגלל לחץ דם גבוה, אם ישתילו לו כליה חדשה לחץ הדם הגבוה יהרוס גם אותה. חבל וגם מסוכן

    רות גובן
    הקשר

    רות גובן

  • x

    הבעיה הכי קריטית היא שאין איברים לכולם. אחרת הדיון לא היה מתנהל. אפשר להמשיך לחלום בהקיץ אבל כשעומד מולך צעיר לפני גיוס עם כשל לבבי לעומת איש בן 80 שכבר יש לו נכדים, אתה תיתן את הלב לצעיר.

    אודי טולדנו

    אודי טולדנו

x

לפני כמה חודשים עברה רעייתו של נשיא המדינה, השתלת ריאה לצער כולנו היא לא התאוששה ונפטרה כ3 חודשים לאחר מכן. המקרה הציף דילמה עקרונית לגבי קריטריון הגיל בהשתלת איברים
במהלך הדיון שפתחנו באתר סוגיא של האגודה עלו שלושה נושאים מרכזיים הנובעים מדילמת קריטריון הגיל:

 

 

  1. הזכות לחיים

כל מצב שבו שני אנשים עם אותו הצורך לא מקבלים את אותו היחס הוא הפרת זכות היסוד לשיויון.

לפיכך הנימוק לתיעדוף צעירים בתור להשתלות צריך להיות משכנע מאוד על מנת שיהיה ברור שעקרונות שוויון וצדק נשמרים ושדרך הפעולה היא מוסרית.

גיל הוא תכונה חיצונית שאין לאדם שליטה עליה. וכמו במקרה של צבע עור, מוצא או מין, לפיכך במידה ומדובר בצעיר ומבוגר הנמצאים בהווה באותו מצב בריאותי לא ניתן  להפעיל קריטריון גיל(כמו שנכתב בדוח הוועדה הציבורית- ראו כאן).

 

  1. 2. תרומת המושתל לחברה
    מצד אחד יש לצעירים יותר אפשרות (ושנות חיים) בעתיד לתרום לחברה. מן הצד השני עלתה טענה נגדית שהזקנים תרמו לחברה ויצרו מערכות חברתיות ומשפחתיות בעבר. הם סללו את הדרך והכשירו את הקרקע. ולכן יש להם זכות לא פחותה ואולי אפילו להיפך, לאור פועלם ושנות החיים שצברו בעשייה ובפיתוח.

 

  1. הכורח בתיעדוף: המחסור החמור באיברים

לאור זמינותם המצומצמת של איברים אין ברירה אלא לקבל החלטות קשות.
במצב כה חמור של מחסור  , אין ברירה אלא לקבוע קריטריונים מנחים . טענה זו איננה בלעדית להשתלת איברים אלא לכלל משאבי הבריאות , כפי שטען קאלהן- כאן .

הנימוקים התומכים בתיעדוף הצעירים הם:
א. תרומה לחברה: כאמור לעיל אדם צעיר הספיק פחות בחייו מהזקן, ויכול עוד לתרום לחברה יותר מהזקן.

ב. עתיד בריאותי: גם אם לקראת ההשתלה מצבו הבריאותי של הזקן דומה, בסופו של דבר ניצול האיבר מההשתלה יהיה פחות, בגלל קושי בעמידה בניתוח והסיכון לדחיית השתל.
ג. תשואה עתידית : לטווח הארוך התשואה בשנים אצל הזקן תהיה פחותה מחמת אורך חיים קצר יותר.

וכפי שתואר בכתב העת המשפטי היוקרתי של אוניברסיטת ייל – ראו כאן.

 

מוזמנים מאוד להכנס לדיון להוסיף ולהגיב לדעות השונות

סיכום ביניים

סיכום ביניים

One Reply
  • x
    הסברות להעדפת צעירים מנומקות היטב.
    אמנם בסברה הראשונה והשלישית יש חסרון אחד מרכזי – הן סברות כמותיות ומתעלמות מן ההיבט האיכותי (למשל שאלת התרומה לחברה).
    ז”א אם אנו מבקשים להיות פרגמטיים בשאלות של תשואה והספקים יש לבדוק זאת גם (ואולי בעיקר) מזווית המבט האיכותית.
    אם ביקורת זאת נכונה
    שמא יש להוסיף שהיות והשיקול האיכותי הוא קשה עד בלתי אפשרי לכימות  לכן אין להשתמש בנימוק התועלתני כלל.
    ביקורת נוספת שאני מתלבט אם היא רציונלית או פופוליסטית –
    הליכה אל העדפת הצעיר יש בה משום הפלייה בין דם לדם (או מה שנקרא היום גילנות) והיא שיקול פסול בגלל השלכותיו על מוסר החברה והיחס לזקן בכלל.
     יש בהלכה סוגיה שדנה בשאלת ההעדפה של צעיר ומבוגר (זקן) בסוגיית משאבים מוגבלים בלמידה.
    הסוגיה היא במסכת קידושין ל מחלוקת תנאים ועמדת רבי יהודה אם היה בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו בנו קודמו.
    רוב הפרשנים פירוש שההעדפה היא על רקע כישרון עודף. להבנתי פשט הסוגיה היא שאף בכשרונות זהים יש להעדיף את הבן משיקולים שהזכרתם לעיל.
    אמנם שם יש מדד לשיקול האיכותי שהוא זה שקובע בניגוד לדיון שלכם בו רק השיקול של הגיל (השיקול הכמותי) קובע.
    אני מודה לשיקול השני. שאלת היעילות של התרומה היא צריכה לקבוע. אלא שחכמי ההלכה נתנו לה גבול
    מי שתוחלת החיים המשוערת שלו היא שנה ומעלה נחשב שווה בקבוצת הנתרמים.

קורונה : תעדוף צעירים במכונות הנשמה ?

x

הערה מיוחדת על היחס לקשישים

אסא כשר.

– אני אזרח קשיש

לפיכך:

– לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת, לטפל בי כראוי בעת צרה.

– ייתכן בהחלט שאמצא את עצמי חולה שאפשר להציל את חייו, אבל המדינה לא תעשה זאת, מפני שתעדיף עליי

אדם צעיר ממני, נניח בן 50.

 

– ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לאתיקה הרפואית, האמורה להביא בחשבון רק שיקולים רפואיים.

אם סיכויי ההבראה שלי הם בדיוק כמו סיכויי ההבראה של אזרח אחר, זה לא העסק של הרופא בני כמה אנחנו.

– ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לעיקרון המוסרי של חובת השמירה על חיי אדם באשר הוא אדם.

הפלייה מטעמי גיל היא סוג של גזענות.

 

החששות שלי לא מצוצים מן האצבע. הנה שתי דוגמאות מדברים שאמרו לאחרונה מנהלי בריאות בכירים:

המשנה למנכ”ל משרד הבריאות, א’ גרוטו, אמר במסיבת עיתונאים: “הנחת העבודה של משרד הבריאות: 10 –

20 אלף מתים כתוצאה ממגיפת הקורונה. מרבית המתים אנשים מבוגרים, או מי שסובלים ממחלות רקע קשות,

היו מתים בלאו הכי”.

על פניו, המשפט הזה אווילי: “היו מתים בלאו הכי”? גם גרוטו ימות בלאו הכי, גם כל בני משפחתו.

מתחת למשפט האווילי מסתתר משפט מרושע: “היו מתים בלאו הכי תוך לא הרבה שנים”. זה שיקול שאסור

לרופא ואסור למדינה הדמוקרטית להעלות על הדעת. אנשים מבוגרים הם בני אדם שכל ההסדרים, הרפואיים

והאזרחיים, חייבים בכבודם ובהגנה על חייהם, ואין לאיש רשות לומר כי מכיוון שתוחלת החיים שלהם לא רבת-

שנים אפשר לוותר עליהם.

מנכ”לית ביילינסון, א’ ברון-הרלב, אמרה בראיון עיתונאי: “;אם יגיע הרגע שבו אצטרך לבחור בין חולה בת 90

לחולה בן 50, אתן את המנשם לחולה הצעיר, כי הסיכוי שלו לחיות טוב שנים רבות הרבה יותר גבוה משלה”.

זוהי טענה פזיזה ופסולה בכל הממדים. מתעוררת בי חלחלה שמנהל בריאות בכיר חושב כך. כאמור, הטענה היא

שגויה אתית, מוסרית ואולי גם חוקית.

אזכיר בקיצור שתי השלכות של החלטה פסולה כזו:

ראשית, האם בן 30 עדיף על בן 40 וכל מי שצעיר מן המנכ”לית עדיף עליה, כשהתנאים הרפואיים זהים? לא יקום

ולא יהיה.

ושנית, מניין הרעיון שהפרמטר המוסרי המכריע הוא שנות העתיד הנותרות? האם אין שום ערך מוסרי לשנות

העבר הארוכות? החולה בת 90 הייתה אזרחית נאמנה כל חייה ומגיעה לה עזרה בשעת הצורך, לא משנה באיזה

גיל. האדם הוא לא תוחלת החיים שלו. האדם הוא עולם ומלואו, חלקו בעבר וחלקו בעתיד, ושום רופא ושום פקיד

לא רשאים למחוק את מעמדו כאדם, כשמגיעה לו הגנה במסגרת השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם

פרופ' אסא כשר

x

בראיון למערכת Ynet, אומר א.ב יהושוע בן ה83 כי יעדיף למות מנגיף הקורונה, אם יהיה זה במקום אדם צעיר. יש נחת, לדבריו, מכך שהנגיף פוגע פחות בילדים וצעירים שהם דור העתיד.

הקריאה הזו מייצגת דעה מנוגדת לזו של פרופ’ אסא כשר אשר עלתה זה מכבר בדיון, לפיה כל אדם “ימות מתישהו”, אך אסור להפלות זקנים בגישה למשאבי בריאות ולמכונות הנשמה במחשבה כי מותם ‘הקרוב יותר’ עדיף, כי חייהם שווים פחות.

אם כן מדוע שאדם זקן אשר תרם ועבד כל חייו יתעדף את חייו שלו כחשובים פחות מאלה של אדם צעיר?

האם בחירה בין זקנים לצעירים במתן גישה למכונות הנשמה היא אפשרית בכלל?

מה אתם חושבים על דיון קשה זה?

מוכן למות במקום צעיר

מוכן למות במקום צעיר

Contents

קריטריון הגיל בהשתלת איברים

לקריאה

קורונה : תעדוף צעירים במכונות הנשמה ?

לקריאה

Last Posts

user profile image
פרופ' אסא כשר
6.04.2020 15:12
הערה מיוחדת על היחס לקשישים

אסא כשר.

– אני אזרח קשיש

לפיכך:

– לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת, לטפל בי כראוי בעת צרה.

– ייתכן בהחלט שאמצא את עצמי חולה שאפשר להציל את חייו, אבל המדינה לא תעשה זאת, מפני שתעדיף עליי

אדם צעיר ממני, נניח בן 50.

 

– ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לאתיקה הרפואית, האמורה להביא בחשבון רק שיקולים רפואיים.

אם סיכויי ההבראה שלי הם בדיוק כמו סיכויי ההבראה של אזרח אחר, זה לא העסק של הרופא בני כמה אנחנו.

– ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לעיקרון המוסרי של חובת השמירה על חיי אדם באשר הוא אדם.

הפלייה מטעמי גיל היא סוג של גזענות.

 

החששות שלי לא מצוצים מן האצבע. הנה שתי דוגמאות מדברים שאמרו לאחרונה מנהלי בריאות בכירים:

המשנה למנכ”ל משרד הבריאות, א’ גרוטו, אמר במסיבת עיתונאים: “הנחת העבודה של משרד הבריאות: 10 –

20 אלף מתים כתוצאה ממגיפת הקורונה. מרבית המתים אנשים מבוגרים, או מי שסובלים ממחלות רקע קשות,

היו מתים בלאו הכי”.

על פניו, המשפט הזה אווילי: “היו מתים בלאו הכי”? גם גרוטו ימות בלאו הכי, גם כל בני משפחתו.

מתחת למשפט האווילי מסתתר משפט מרושע: “היו מתים בלאו הכי תוך לא הרבה שנים”. זה שיקול שאסור

לרופא ואסור למדינה הדמוקרטית להעלות על הדעת. אנשים מבוגרים הם בני אדם שכל ההסדרים, הרפואיים

והאזרחיים, חייבים בכבודם ובהגנה על חייהם, ואין לאיש רשות לומר כי מכיוון שתוחלת החיים שלהם לא רבת-

שנים אפשר לוותר עליהם.

מנכ”לית ביילינסון, א’ ברון-הרלב, אמרה בראיון עיתונאי: “;אם יגיע הרגע שבו אצטרך לבחור בין חולה בת 90

לחולה בן 50, אתן את המנשם לחולה הצעיר, כי הסיכוי שלו לחיות טוב שנים רבות הרבה יותר גבוה משלה”.

זוהי טענה פזיזה ופסולה בכל הממדים. מתעוררת בי חלחלה שמנהל בריאות בכיר חושב כך. כאמור, הטענה היא

שגויה אתית, מוסרית ואולי גם חוקית.

אזכיר בקיצור שתי השלכות של החלטה פסולה כזו:

ראשית, האם בן 30 עדיף על בן 40 וכל מי שצעיר מן המנכ”לית עדיף עליה, כשהתנאים הרפואיים זהים? לא יקום

ולא יהיה.

ושנית, מניין הרעיון שהפרמטר המוסרי המכריע הוא שנות העתיד הנותרות? האם אין שום ערך מוסרי לשנות

העבר הארוכות? החולה בת 90 הייתה אזרחית נאמנה כל חייה ומגיעה לה עזרה בשעת הצורך, לא משנה באיזה

גיל. האדם הוא לא תוחלת החיים שלו. האדם הוא עולם ומלואו, חלקו בעבר וחלקו בעתיד, ושום רופא ושום פקיד

לא רשאים למחוק את מעמדו כאדם, כשמגיעה לו הגנה במסגרת השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם

Participants