Login
In order to get your User name and Password
Register here

Synopsis

שיחה על מוות

על זיקנה, מוות ומה שבינהם. האם שיחה על מוות מזיקה או מועילה?

Summary

רק דבר אחד בטוח בחיים: המוות. יצר החיים הטבוע בנו מלידה גורם לרבים מאיתנו לפחד מהמוות ולהדחיק אותו ממחשבותינו.

האדם פוחד מפני המוות שאורב לו ורודף אותו משחר נעוריו, ועל מנת להתמודד עם המודעות לקיומו של זה, בונה האדם חומות הגנה בצורות שונות, מתרחק ממנו ע”י הסחות הדעת בעיקר דרך מנגנון ההכחשה. הוא מתכחש לו בעזרת מיתוסים מחזקים, אותם כינה האנתרופולוג ארנסט בקר בשם “מנגנוני אלמוות”.


ד”ר יאיר דור-זיידמן, חוקר מדעי המוח, טוען כי “יש במוח אמונה לא מודעת, בסיסית מאוד, שהמוות שייך לאחרים, לא לי. והאמונה הזאת מופעלת בכל פעם שאנחנו באים במגע עם משהו שיכול להזכיר את המוות. אנחנו מדחיקים אותו בנוגע אלינו, ומשליכים אותו על אחרים. וזה מגן עלינו”.


חרדת המוות גורמת לכך שהדיבור עליו נחשב לטאבו בחברה המערבית. ועם זאת, בשנים האחרונות התפתחה גישה אחרת, המושתת על תורות המזרח ויסודות הגישה האקזיסנטנציאליסית, לפיה אין להירתע מהדיבור על המוות. אדרבא, כדאי לדבר עליו! “קפה מוות” הוא מיזם חברתי שבמסגרתו נפגשים אנשים “על כוס קפה” לצורך מטרה אחת: לדבר על המוות. בהקשר לכך נשאלת השאלה האם הדיבור על המוות מועיל או מזיק?

The Discussion

האם כדאי לדבר על המוות?

x

הדיבור על המוות מפחית את החרדה מפניו ומבהיר מראש את ההעדפות הטיפוליות של האדם למקרה שיגיע למצב רפואי של “חולה הנוטה למות”.

כדאי לדבר על המוות

כדאי לדבר על המוות

x

אין ספק שחשוב לדבר על המוות שהוא נושא שאף אחד לא רוצה לדבר עליו, יש לדבר גם על איך רוצים למות בעודנו בריאים. הכוונה היא לדבר על העדפות טיפוליות ביום שבו לא נוכל להגיד את מה שאנחנו רוצים. לפתוח את זה מול בני המשפחה והרופאים שבדרך כלל לא מעוניינים ולא רוצים לדבר על זה. כן , זה כולל גם רופאים שנמנעים מלשוחח על זה עם מטופליהם הבריאים יותר והבריאים פחות וחבל. זאת הזכות של כל אחד להחליט האם ירצה טיפול פליאטיבי או ירצה שילחמו עד נשמת חייו האחרונה.  באשל בשיתוף משרד הבריאות, יצרנו מארז עם סרטים המיועד לרופאים, אחיות ועו”סים, איך לפתוח שיח על הנושא של העדפות טיפוליות.

נעמי קרן

x

שום דבר טוב לא ייצא מדיבור על המוות. חרדת המוות מלווה אותנו מילדותנו, ושיחה על המוות עלולה רק להעצים את החרדה ולהוביל לדיכאון.

לא כדאי לדבר על המוות

לא כדאי לדבר על המוות

x

אני מניח שלחלק גדול מהאנשים זה נראה מפחיד או אולי אף מדכא להתעסק עם מחשבות שבד”כ מנסים להדחיקן ולטאטא מתחת לשטיח.
בסופו של דבר נראה לי שמרביתם יווכחו שהשד איננו נורא כל כך ואחת הדרכים המומלצות להתמודד עם פחדים זה להתידד איתם ולנסות להביט להם ישר בעיניים.

בתור ילד קטן שגרתי בעברי מול חורשה בשכונת צהלה שבצפון מזרח ת”א למדתי אינטואיטיבית שאם אני רוצה להשתחרר מהפחד שהיא משרה על הסביבה ועלי בשעות החשיכה יש להיכנס לתוכה בחושך, כמו שאומרים “בלי חשבון”, יהיה אשר יהיה.
זה היה מבחינתי שיעור ראשון בהתמודדות עם פחדים בדרך להקטנתם ואף להעלמתם ומיסמוסם.

מחלוקת

גל סער

x

האדם הנוטה למות חש צורך טבעי לדבר על המוות לשם “וונטילציה” ולשם הפקת תובנות בנוגע לחייו ובנוגע לצעדים שהוא וקרוביו צריכים לנקוט טרם מותו.

עם זאת, לעיתים השיחה על כך עלולה לעורר חרדות גבוהות עד כדי פגיעה בבריאותו הנפשית או הפיזית של האדם.

לפיכך, מנקודת המבט של המטפל או של בני המשפחה– יש לשקול העלאת נושא זה באופן פרטני ובהתאם ליכולתו של החולה להכיל זאת.

זיון אוזר

לדבר על המוות בעתי משבר

x
אירועי לחימה הם לצענו דבר שבשגרה במדינת ישראל, ואלו מייצרים מצבי דחק המשפיעים על חיי האוכלוסיות השונות במדינה, ובאופן מיוחד גם על חייהם של האוכלוסיה הבוגרת.
מאמר מחקרי שפרסמה אוניברסיטת אריאל בחן כיצד ובאיזו מידה גילו אנשים זקנים שהיו תחת איומי ירי וטרור בסבבי הלחימה האחרונים איתנות אישית נפשית.
המחקר טוען כי במבצע “צוק איתן”, לא נחוו מקרי חרדה ודיכאון, והוכחו עמידות וחסינות של אוכלוסיית הגיל השלישי במצבי הדחק .
כיצד ניתן לתמוך בכל זאת באוכלוסיה המבוגרת בזמן סבבי לחימה? האם בכלל נחוצה תמיכה?
כיצד יוכל הדור הצעיר ללמוד מניסיון המבוגרים כדי להתחזק ולחזק את החברה הישראלית בעתות חירום?
לדבר על המוות בזמן לחימה?

לדבר על המוות בזמן לחימה?

Contents

האם כדאי לדבר על המוות?

לקריאה

לדבר על המוות בעתי משבר

לקריאה

אמירת אמת לחולה סופני

לקריאה

Last Posts

user profile image
אודי ליאון
28.07.2022 19:53
האם תמיד לומר את כל האמת
עד לשנות ה-60 של המאה הקודמת שלטה ברפואה הגישה הפטרנליסטית, לפיה הרופא צריך לראות לנגד עיניו את טובת החולה, כפי שהוא,הרופא, מבין אותה. בהתאם לגישה זו, על הרופא להסתיר מהחולה את הדיאגנוזה ואת הפרוגנוזה, באם הוא סבור שמדיניות זו פועלת לטובת החולה. כך למשל, בסקר שנערך בארה”ב ב-1961 נמצא כי 90% מהרופאים נהגו להסתיר מהחולה הסופני את הדיאגנוזה.

לדיון המלא בסוגיה ראו כאן 

 

Participants